בנק לאומי לא הפר את חובת הגילוי כלפי ערבה

השופט רון סוקול :

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ת' שרון-נתנאל) בת.א 5378/03 שניתן ביום 2.8.2005 ולפיו נדחתה תביעת המערער (להלן: "הבנק") כנגד המשיבה (להלן גם: "ציונה").

2.         לבית משפט השלום הוגשה על-ידי הבנק תביעה בסדר דין מקוצר כנגד ציונה לתשלום סך של 29,952 ש"ח בגין ערבותה לחובותיה של הגב' לילי לוין (להלן: "לילי"). מדובר בערבות להלוואה שנטלה לילי מהבנק ביום 3.8.2001 על סך של 31,000 ש"ח.

            ציונה הגישה בקשת רשות להגן (בש"א 15238/03), ובה טענה כי ערבותה בטלה הואיל והבנק לא גילה לה פרטים מהותיים בנוגע ללילי ולמצבה הכלכלי עובר לחתימת כתב הערבות. כן טענה כי הבנק פיתה אותה לחתום והטעה אותה. ביום 29.9.2003 ניתנה למשיבה רשות להתגונן, והתיק הועבר לדיון בסדר דין מהיר. כלומר בסופו של דיון דחה בית המשפט את התביעה כנגד המשיבה, ועל כך נסב ערעור הבנק.

3.         בטרם אפרט את הסוגיות שבמחלוקת, אקדים ואסקור את עיקרי העובדות כפי שהתבררו בפני בית המשפט.

4.         ציונה היא אמה של הדס לוין שנישאה לרועי לוין, בנה של לילי. רועי והדס הקימו חברה ששמה טריו ה.ד.ר (2001) בע"מ (להלן: "טריו") על מנת להפעיל באמצעותה עסק של בית קפה בתל אביב. לצורך פעילות העסק ולאחר שזה נקלע לחובות, ביקשו הדס ורועי לוין לפתוח חשבון בנק לחברת טריו בסניף הבנק בטבעון המוכר כסניף "זייד". בסניף זה ניהלה ציונה את חשבונותיה והחזיקה בו פיקדונות וחסכונות בסכומים נכבדים. טריו ביקשה לקבל הלוואה על סך של 500,000 ש"ח (להלן: "הלוואת טריו").

5.         לצורך העמדת ההלוואה לטריו דרש הבנק ביטחונות, ובין היתר דרש כי להתחייבויות טריו יינתנו ערבויות. אין חולק כי ציונה הסכימה לערוב לכל חובותיה של טריו, ואף הסכימה לחתום על כתב קיזוז מיוחד (סומן ת/2) לפיו ניתנה לבנק רשות לקזז מתכנית חיסכון של ציונה כל סכום לכיסוי חובותיה והתחייבויותיה לבנק, לרבות חובות מכוח ערבותה להלוואת טריו. כתב הקיזוז נחתם ביום 11.7.2001.

6.         במקביל התבקשו גם הוריו של רועי לחתום על ערבות להלוואה. הבנק בדק את אפשרות החתמתה של לילי כערבה, והתברר כי קיימת מגבלה בשל הלוואה קודמת שנטלה לילי מבנק לאומי בסניף קריית טבעון. מדובר בהלוואה שנטלו בני הזוג לוין מהבנק במועד קודם (להלן: "הלוואת טבעון"). הלוואה זו לא נפרעה במועד, ונותרה יתרת חוב של כ-30,000 ש"ח. ככל הנראה נקט הבנק בהליכים לגביית החוב, והושג בין לילי ובעלה לבין הבנק הסדר תשלומים. בשל קיומה של ההלוואה הנ"ל הוגדרו בני הזוג לוין, במחשבי בנק לאומי, כ"טעוני בדיקה", ולא ניתן היה להחתימם על ערבות.

            כדי לאפשר את חתימתם על ערבות להלוואת טריו, הושגה  הסכמה, לפיה תשלם ציונה לבני הזוג לוין את מלוא חובם לבנק בגין הלוואת טבעון (כ-30,000 ש"ח), וכך תימחק הלוואת טבעון מספרי הבנק. כן הוסכם כי לילי תשיב את הסכום הנ"ל לציונה מתוך כספים שתקבל לילי כהלוואה מהבנק בסניף זייד. הבנק הסכים להעמיד ללילי את ההלוואה בכפוף לחתימת ציונה על ערבות להשבתה. למעשה, הסכמת ציונה לשלם את חובה של לילי לבנק בגין הלוואת טבעון, עד שלילי תקבל הלוואה מסניף זייד ותחזיר לה את החוב, מהווה הלוואה שהלוותה ציונה ללילי (נכנה הלוואה זו: "הלוואת ציונה").

            בהתאם למוסכם, שילמה ציונה את חובם של בני הזוג לוין לסניף קריית טבעון. עם סילוק החוב נפתחה הדרך להחתמת לילי כערבה להלוואת טריו. לאחר מכן נטלה לילי מהבנק הלוואה על סך של 31,000 ש"ח (להלן: "הלוואת לילי"), את הכסף העבירה למשיבה (למעשה החזר של הלוואת ציונה), ואילו ציונה חתמה כערבה להחזר הלוואת לילי. מסמכי הלוואת לילי וערבות ציונה להשבתה נחתמו ביום 3.8.2001.

            אדגיש כי כבר ביום 11.7.2001, עוד בטרם סיום ההליכים לקבלת הלוואת לילי, חתמו לילי ובעלה על ערבות להלוואת טריו, על סך של 250,000 ש"ח. להלוואה זו חתם כערב גם בעלה לשעבר של ציונה, שהתגרש ממנה. ערבותו הייתה לסך של 125,000 ש"ח בלבד.

7.         הלוואת לילי לא סולקה במועד על ידיה, ויתרת חובה של לילי לבנק בגין הלוואה זו עמדה ביום 26.8.2003 על סך של 25,371.51 ש"ח (ת/6). עניינה של תביעת הבנק בבית משפט קמא הינו מימוש ערבותה של ציונה להלוואת לילי.

8.         כאמור, טענת ציונה היא כי הבנק לא גילה לה עובדות מהותיות שהיו בידיעתו ואשר לו היו ידועות לה, הייתה נמנעת מלערוב להלוואת לילי.

9.         בפני בית משפט קמא הועלו טענות שונות הנוגעות גם לחתימה של ציונה על הלוואת טריו, אולם בית המשפט התעלם מהן בצדק. בית המשפט התמקד אך ורק בטענה כי הבנק לא גילה למשיבה עובדות רלוונטיות טרם החתמתה על ערבות להלוואת לילי.

10.        בית משפט קמא קבע כי הואיל והלוואת לילי נועדה להחליף את הלוואת טבעון, היה על הבנק לגלות למשיבה את הנסיבות הרלוונטיות להלוואה הקודמת. עובדות אלו שהיה על הבנק לגלות, כך קבע, כוללות את העובדה שהלוואת טבעון לא נפרעה במועדה, כי הוגשה כנגד לילי תביעה, וכי הושג עמה הסדר תשלומים לפירעון יתרת החוב (פסקה 5 לפסק הדין). בית המשפט ציין כי מנהל סניף זייד, מר גלעד, לא היה צריך להסתפק באמירה כי לילי ובעלה "טעוני בדיקה" ולכן אינם יכולים לערוב, אלא היה עליו לברר ממה נובע רישום זה ולמסור את כל המידע למשיבה. עוד ציין בית משפט קמא כי למעשה היטיב הבנק את מצבו בכך שהחליף את הלוואת טבעון, שהייתה ללא ביטחונות, בהלוואה חדשה (הלוואת לילי) בערבות של ציונה.

11.        בשים לב לקביעות אלה החליט בית משפט קמא לדחות את תביעת הבנק וחייב את הבנק לשאת בהוצאות ציונה בסך של 6,000 ש"ח.

12.        בערעורו טוען הבנק כי לא הוכחו בפני בית משפט קמא העובדות עליהן ביסס את המסקנה בדבר הפרת חובת הגילוי. עוד טוען הבנק כי לא הוכח שהופרה חובת הגילוי, ומכל מקום טען כי ציונה ידעה על מצבה הכלכלי של לילי עובר לחתימת כתב הערבות. הבנק טוען עוד כי ציונה לא שלחה כל הודעת ביטול להסכם הערבות.

            הבנק מדגיש גם כי המידע לגבי היסטוריית ההלוואות של לילי הינו חסוי, כך שאפילו היה המידע בידיו, לא ניתן היה לגלותו למשיבה.

13.        ציונה מצדה תומכת בפסק דינה של הערכאה הראשונה. ציונה מבהירה כי בית משפט קמא סמך הכרעתו על ממצאים עובדתיים, ועל כן אין מקום שערכאת הערעור תתערב בממצאים אלו.