החלטה
בעניין: בקשה לביטול פסק דין
בתיק זה, כנראה עקב טעות, לא ניתנה החלטה במשך חודשים רבים.
גם איש מן הצדדים לא הסב את תשומת ליבי לכך, ואפשר שהצדדים הגיעו להסדר, ואין עוד צורך בהחלטה.
לאור העיכוב בטיפול בתיק, תינתן ההחלטה כעת והצדדים יוכלו להודיע לי על כל הסכמה, אם קיימת, לאחר מכן.
בפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן בהעדר הגנה ביום 12/10/10 על סמך חתימת אם המבקש, מרים הפטר, במען: רח' הרותם 35/4 חיפה ביום 23/7/10.
הבקשה לביטול פסק דין הוגשה לראשונה ביום 16/7/12. המבקש טען כי האישור אינו חתום ע"י אימו, וכי היא יצאה את הארץ ביום 21/7/10 וחזרה ביום 28/7/10 וצירף על כך אסמכתא. עוד טען כי נודע לו על ההליך בחודש יולי 2011, הוא הגיש בקשה לצו תשלומים, אך לאחר שניתנה החלטת ביניים של כב' הרשמת גץ-אופיר ביום 4/7/11 נעצר ביום 27/7/11, לאחר מכן הועבר למעצר בית בפיקוח אמו ורק לאחרונה הוקלו תנאי מעצרו, והוא יכול היה לטפל בהגשת הבקשה.
לגוף התביעה מאשר המבקש כי הפסיק לשלם את תשלומי ההלוואה בסביבות חודש ינואר 2010, אך טוען כי הבנק המשיך וחייב את חשבונו וביטל את התשלומים רטרואקטיבית. הדבר עולה בקנה אחד עם התביעה, בה צויין כי נכון לחודש יוני 2010 מפגר המבקש ב-5 תשלומים בהלוואה.
ב"כ המשיב הגישה תגובה באותו יום בו ביקש המבקש ליתן החלטה בהעדר תגובה, וטענה כי המבקש ידע אודות כתב התביעה ופסק הדין. מהנספחים שצורפו לתגובה לא מצאתי אלא הוכחה כי בחודש יולי 2011 ידע המבקש בוודאות אודות ההליך, מכך שהגיש בקשה לפריסת תשלומים ביום 3/7/11. אני דוחה את הבקשה לקבוע כי המבקש או אימו קיבלו את כתב התביעה, ואני תמהה על טענת ב"כ המשיב כי האם קיבלה את המסירה בבוקר ויצאה את הארץ בערב. המסירה נטענה להיות ביום 23/7/10 והאם יצאה את הארץ ביום 21/7/10. אין מקום להתייחס לדמיון או שוני בחתימה שכן הדבר נתון גם לשינוי ע"י החותם. איני יכולה לקבוע אם פסק הדין נמסר למבקש. התגובה רצופה בטעויות הקלדה בתאריכים (ראה למשל סעיף 9 התאריך 3/7/12 צ"ל 3/7/11) וכך גם בסעיף 7 לתגובה, ברור כי התאריך 26/6/10 אינו נכון ופסק הדין נמסר למבקש לכאורה ביום 26/10/10 (ראה נספח 1 לתגובה). המבקש טוען כי לא התגורר עם אימו, אך זו היתה הכתובת הרשומה שלו, ואינו מציין כתובת אחרת. מאידך המשיב טוען כי מסר למבקש מכתב התראה וכתבי בי דין בחודשים יוני, יולי ודצמבר במען רח' הרותם, ודווקא באוקטובר נמסר פסק הדין למען המוכחש בדרך הים, שנשלל ע"י השליח במסירת האזהרה חודשיים לאחר מכן.
משאין חולק כי המבקש ידע על ההליך למצער מחודש יוני עת הגישה אימו (ששילמה את הסך 1,500 ₪) את הבקשה לפסק דין הצהרתי או מחודש יולי עת הגיש את הבקשה לפריסת תשלומים, יש לשקול את הבקשה להארכת מועד מאז ועד הגשת הבקשה דנן ביום 16/7/12. המבקש הציג אסמכתאות למעצרו מיום 27/7/11 עד ליום 14/9/11, אז שוחרר לחלופת מעצר בבית הוריו. המבקש משאיר בעמימות את מועד שחרורו ממעצר בית או הקלה בתנאיו, אך עיון בתיק הפלילי לימדני כי ביום 9/5/12 הוקלו תנאי השחרור של המבקש (פרוטוקול בתיק מ"ת 19717-08-11 מיום 9/5/12).
לעניין התביעה טוען כי החוב בנספח 9 לכתב התביעה נמוך מסכום התביעה. בכך טועה המבקש שכן הוא מתייחס רק ליתרת החוב בהלוואה, בעוד שחובו כולל גם יתרת חוב בחשבון עו"ש וכרטיס אשראי. טענתו כי אין בידיו כלים להתגונן בפני התביעה הינה כללית וסתמית בהתחשב בעובדה שידע היטב להצהיר כי התשלומים בהלוואה חוייבו רטרואקטיבית והיא עצמו היה בעל החשבון ולא ערב, כך שאין הצדקה לעובדה שלא יהיו בידיו דפי החשבון ופרטי התנהלותו. החשבון נפתח רק ביום 16/8/09 וההלוואה ניטלה ביום 16/11/09 זמן קצר לפני הפסקת התשלומים בחודש ינואר 2010.
הסיכום הינו כי המבקש, יודע כי לא עמד בתשלומי ההלוואה, אך לא פעל דבר בעניין, ידע אודות ההליך למצער ביום 3/7/11, והגיש את הבקשה שנה לאחר מכן, אך יש לו הסבר סביר לאי יכולתו להגיש את הבקשה עקב שהותו במעצר ומעצר בית.
טענות ההגנה של המבקש כלליות, כוללות הודאה ברכיבי התביעה וספק אם הן מהוות הגנה, אך בפיו טענות בעניין תשלומים, שיש לזקוף על חשבון החוב, כגון התשלומים מעיקולים והתשלומים שבוצעו ע"י הערבה. טענות אלו אינן מקימות הגנה, אך בהחשב בעובדה שלא נסתרה הטענה כי כתב התביעה לא נמסר, אין לייחס משמעות מכרעת לנימוקי הגנה כפי שנעשה בבקשות לביטול פסק דין משיקול דעת בית המשפט.
בנסיבות העניין, אני מאריכה את המועד להגשת הבקשה עד למועד הגשתה, מבטלת את פסק הדין מיום 12/10/10, ומורה למבקש להגיש בקשת רשות להתגונן תוך 45 יום.
למניעת טענות בעניין קושי בהתגוננות, תמציא ב"כ המשיב למבקש למען הרותם 35/4 חיפה, דפי חשבון מיום פתיחת החשבון עד היום, על מנת שניתן יהיה לוודא את זיכוי כל התשלומים, לרבות התשלום בסך 50,000 ₪ ע"י הערבה, חלי אבשלום, לפי הסכם הפשרה מיום 8/8/12.
מאחר ולפי הבנתי המבקש מרצה עונש מאסר מיום 17/3/13 (ע"פ 5401/12), ומאחר וחלק משמעותי של החוב שולם ע"י הערבה, איני מוצאת מקום לחייב את המבקש בהפקדה, שתרוקן את ההחלטה מתוכן, מאחר ולא יוכל לעמוד בה.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים ותעלה את התיק לעיוני לא יאוחר מיום 15/7/13.
ניתנה היום, כ"א סיון תשע"ג, 30 מאי 2013, בהעדר הצדדים.