בנק דיסקונט ראשון לציון סניף הקניונים 11188 נ' די.בי הנדסה בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בקשת התובע להגשת ראיות נוספות- דפי בנק לתקופה שבין 7/2011 ועד 11/2012.

הבקשה הוגשה לאחר שהסתיימה שמיעת ראיות התובע.

2.מדובר בדפי חשבון בנק המעידים על חילוט ערבויות בהיקף של 90,000 ₪.

קיומן של ערבויות בנקאיות בהיקף של 95,457 ₪ צוין בתצהירה של חפציבה פדל מטעם התובע אלא שבסעיף 26 לתצהיר נטען כי לאחר הגשת התביעה חולטה ערבות אחת בלבד בסך 12,400 ₪.

3.בבקשתו טוען התובע כי לאחר בירור שערכה העדה מטעמו לאור הערות ביהמ"ש, הסתבר כי נפלה טעות בסעיף 26 לתצהיר וכי הלכה למעשה חולטו ערבויות בנקאיות בהיקף של 90,000 ₪.

4.הנתבע התייחס בתצהירו לערבויות וטען בסעיפים 102-105 לתצהיר הראיות מטעמו כי הערבויות לא חולטו, וכי הכללתן בסכום התביעה נועד לנפח מלאכותית את סכום התביעה ויש להפחית את סכום התביעה בהתאם.

5.לטענת הנתבע, התבקשו במסגרת הבר"ל מסמכי הערבויות, אולם אף לאחר שהתובע הואיל להעבירם ביום 11/10/11, לא הצליח הנתבע לברר האם הערבויות חולטו.

הנתבע מדגיש כי העדה מטעם התובע ידעה או היתה צריכה לדעת, האם הערבויות חולטו וזאת מכוח תפקידה, אך בחרה שלא לחשוף את המידע.

6.עוד טוען הנתבע כי אין להתיר לתובע לחזור בו מטענתו לפיה סוגיית חילוט הערבויות אינה רלוונטית. לטענתו הוספת הראיה יוצרת חזית חדשה. התובע לא קיבל דרישות לחילוט הערבויות אלא להארכת תוקפן בלבד. התובע לא היה צריך להעביר את כספי הערבויות ואינו זכאי לדרוש את תשלומן מהנתבע. בנסיבות הבקשה לאור עיתוי החילוט, על התובע להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה.

7.הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הינו, כי בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות [ראו: רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט וגם ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון פ"ד מו(3) 738,742, וגם ע"א ג'יני בטאן נ' יעקב זאבי ואח' פ"ד יט(4) 337,339).

8.בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט בין היתר, באופי הראיה הנוספת (מורכבותה), מהו השלב אליו הגיע המשפט, האם הצד המבקש את הבאת הראיה, ידע או יכול היה לדעת על קיומה בשלב מוקדם יותר.

9.התביעה הוגשה בחודש מאי 2011 והחילוט על פי הנטען בוצע לאחר הגשת התביעה.

מנימוקי הבקשה עולה כי יכול היה התובע להגיש המסמכים עוד בשלבים מוקדמים יותר ולמצער במועד הגשת תצהירי הראיות מטעמו.

10.עם זאת, על בית המשפט לשקול אם החיוב שבקבלת הראיה הנוספת עולה על השלילה שבסטייה מהנהלים הקבועים, וייתכנו מקרים שבהם חרף מחדלו של הצד באי המצאת הראיה בשלב מוקדם יותר, עדיין ייעתר בית המשפט לבקשתו.

זאת אם בית המשפט מתרשם כי הראיה המוצעת עשויה לתרום תרומה משמעותית להשלמת התמונה העובדתית ולגילוי האמת, והדבר עשויי לסייע בעשיית הצדק[ ראה: ע"א 188/89 פיאד אחמד עזיאידה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה פ"ד מ"ז (1) 661, 665; ע"א 2380-02 ידין מכנס נ' דנה סיזאיב פורסם ב"נבו"].

11.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי לאור טיבם וטבעם של המסמכים הנוגעים ליתרת החובה הנטענת, יש לאפשר הגשתם גם בשלב זה. העדה מטעם התובע טענה בעדותה, כי הערבויות חולטו. אין המדובר בהרחבת חזית. את מחדל התובע ניתן לרפא בפסיקת הוצאות.

12.אשר על כן, אני מקבלת את הבקשה וקובעת:

התובע יגיש לבית המשפט תצהיר משלים אליו יצורפו המסמכים נשוא החלטה זו וזאת בתוך14 ימים.