בנק דיסקונט נהריה שדרות הגעתון 11097 נ' דירקטור ואח'

החלטה

הענין התלוי ועומד בפני, הינו בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן בפני התובענה.

בתיק זה הוגשה תובענה בסדר דין מקוצר, על ידי התובע, אשר הנתבעים ניהלו אצלו חשבון בנק.

לאחר עיון בתצהיר אשר הוגש על ידי הנתבעים (הוגש תצהיר זהה לגבי כל אחד מהם), למעט האמור בסעיף 12 לתצהיר, לא הועלתה כל טענת הגנה שהיא, וגם אותו סעיף, מהווה טענת הגנה רפה, שאין בה כדי להוות הגנה בפני התובענה.

אמירה כללית, לפיה "הבנק היום תובע אותנו על 105,000 ש"ח שאין לנו מושג כיצד הגיע הבנק לסכומים הנ"ל, אילו ריביות היו על ההלוואות המדוברות, מה היה שיעור ההחזרים והתשלומים ועוד כהנה פרטים שאנחנו צריכים לברר" (כאמור בסעיף 12 לתצהירים), אינו מהווה טענת הגנה, ואף הדברים נשמעים תמוהים ביותר, לאחר עיון בסעיפים 10 ו- 16 לכתב התביעה, המהווים פירוט יתר, "ברחל בתך הקטנה", של סכומי ההלוואות, הריביות ושאר התמיהות המועלות בתצהיר הנתבעים.

לפי תקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984,

"בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד"

לכאורה, מתקיים במקרה זה התנאי הנדרש, כאמור בסיפא לתקנה 205 (ג) הנ"ל, קרי, מתקיים טעם מיוחד שיירשם, המצדיק דחייתה של הבקשה ללא קבלת תשובת התובע. זאת, מאחר וגם אם כל אשר נאמר בתצהיר (אשר אמור לשמש כתב הגנה, אם וכאשר היתה ניתנת רשות להתגונן) יוכח בפועל, לא יהא בכך כדי לשמש הגנה בפני התובענה.

אציין כי מדובר בחוב ניכר, והתמשכות ההליכים כאשר מדובר בריבית ניכרת בשיעור המפורט בכתב התביעה, תביא אך ורק להאמרת החוב ולא להסדרתו, באשר הריבית תמשיך לחול על החוב בתקופת ההמתנה לדיון בבקשת רשות להתגונן, כאשר כבר כעת ניתן לומר, כי אין תוחלת או טעם לדיון, בבקשה אשר אינה מגלה כל הגנה שהיא. לפיכך, מתקיים לדעתי אותו "טעם מיוחד שיירשם", ואני מורה על דחיית הבקשה למתן רשות להתגונן.

התובע רשאי להגיש פסיקתא לחתימה וליטול פסק דין בענין זה.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ב, 13 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: