בנק דיסקונט לישראל נ. לפינר מיה ואח'

ובעניין: המפקחת על הבנקים

בשם המפקחת על הבנקים: עו"ד רעות לונדין

ערעור על החלטת בית המחוזי מרכז-לוד מיום 9.11.2016 (כבוד השופטת א' שטמר) ב-ת"צ 39507-07-14 

השופטת ע' ברון:

1. בנק מציע לקבוצת לקוחות מסוימת – בענייננו, מגזר הסטודנטים – לנהל אצלו חשבון בנק בתנאים מיטיבים. במרוצת השנים מתברר כי הבנק נהג לעדכן את שיעור העמלות בחשבונות סטודנט כפי שפורסמו בתעריפון הבנק ובפרסומים המסחריים שהוצאו על ידו – ואולם עדכון העמלות הוחל רק על חשבונות חדשים שנפתחו, ולא על כלל חשבונות הסטודנט שהיו פעילים בעת הרלוונטית. השאלה שניצבת בליבת הבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגישו המערערים נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ, היא אם היה הבנק רשאי לנהוג כך (להלן: בקשת האישור).

           ביום 9.11.2016 אישר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ניהולה של תובענה כייצוגית ביחס לחלק מהתקופה שנטענה בבקשת האישור (כבוד השופטת א' שטמר, ת"צ 39507-07-14) (להלן: ההחלטה); ובגין החלטה זו הוגשו ערעור ובקשת רשות ערעור. במוקד הטענות, שאלת פרשנותן של הוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות), בנוגע לפרסום וגבייה של עמלות בנקאיות; ובפרט טיבן והיקף פרישתן של החובות המוטלות על תאגיד בנקאי מכוח הוראות אלה.

רקע עובדתי

2. כמרבית הבנקים בישראל, בנק דיסקונט לישראל בע"מ מציע לסטודנטים לפתוח חשבון בנק בתנאים מיטיבים – המתבטאים בין היתר בהטבות בריביות, מתנות הצטרפות, תנאי אשראי משופרים, הלוואות ועמלות מוזלות (להלן: הבנק ו-חשבון סטודנט, בהתאמה). ההליכים שבנדון מתמקדים בעמלות שנגבו על ידי הבנק בחשבונות סטודנט, בין השנים 2008 ל-2014.

           המערערים בערעור והמשיבים בבקשת רשות ערעור הם בני הזוג מיה (מוגרבי) לפינר ויובל לפינר (להלן יחד: המערערים). מיה לפינר פתחה חשבון בבנק עוד בשנת 1996, ובחודש ספטמבר 2009 שונה סיווג חשבונה לחשבון סטודנט. בהמשך, בחודש יוני 2011, פתחו המערערים חשבון נוסף בבנק, משותף, שגם הוא סווג כחשבון סטודנט.

3. בחודש יולי 2014 הגישו המערערים את בקשת האישור, בגין גבייה שלא כדין של עמלות בחשבונות הסטודנט בבנק. לדבריהם, אף שהבנק נהג לעדכן מפעם לפעם חלק מתעריפי העמלות בחשבונות סטודנט, העדכון הוחל רק על חשבונות שנפתחו באותה שנה קלנדרית ולא על כלל חשבונות הסטודנט שהיו פעילים באותה עת. לטענת המערערים עסקינן בהבחנה פסולה שאין לה בסיס. לשיטתם, הבנק מחויב לגבות עמלות בהתאם לעדכונים שפרסם בתעריפון הבנק, וזאת בהתאם להוראות סעיף 9ט ו-9י לחוק הבנקאות, וכן מכוח חובת איסור ההטעיה המנויה אף היא בחוק הבנקאות (סעיף 3 לחוק). לצד זאת, נטען כי הבנק נדרש לעמוד בהוראות תעריפון הבנק גם מאחר שזה מהווה חלק בלתי נפרד מההסכם הפרטני שנכרת בין הלקוח לבנק, ואי-עמידה בהוראותיו עולה כדי הפרת חוזה. כן נטען כי חובת איסור ההטעיה מחייבת את הבנק לעמוד בפרסומים המסחריים שהוצאו על ידו, למשל: בעיתונות, בעלוני שיווק ובאתר האינטרנט של הבנק (לעיל ולהלן: הפרסומים המסחריים). בהקשר זה נטען כי בפרסומים המסחריים, שנעשו בדרך כלל לקראת פתיחתה של שנה אקדמית, פירט הבנק את ההטבות המוצעות על ידו בחשבונות סטודנט בתחום העמלות; תוך שצוין כי הטבות אלה מוצעות "לסטודנטים החדשים והקיימים" או "לסטודנטים חדשים וללקוחות קיימים". המערערים סבורים כי ההטבות שהוצעו בפרסומים המסחריים, לרבות עדכון תעריפי העמלות, כוונו ללקוחות חדשים שטרם פתחו חשבון סטודנט וללקוחות קיימים המחזיקים בחשבון סטודנט פעיל, כאחד. בנוסף נמנו בבקשת האישור עילות תביעה נוספות ובהן: הפרת חובה חקוקה ורשלנות, הפרה של החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת בביצוע חיוב חוזי, עשיית עושר ולא במשפט, והפרת חובת הנאמנות המוגברת המוטלת על תאגיד בנקאי. הסעד שהתבקש הוא השבה של הסכומים שגבה הבנק בחשבונות הסטודנט העולים על שיעור העמלות כפי שהוצג בתעריפון הבנק או בפרסומים המסחריים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין; וכן נתבקש צו האוסר על גביית יתר של עמלות בחשבון סטודנט.