בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' פיקל ואח'

בפני

כב' הרשם נמרוד פלקס

התובע

בנק דיסקונט לישראל בע"מ

נגד

הנתבעים

1. אחוות לוחמים בע"מ

2. דוד פיקל

3. שלי פיקל

פסק דין

בפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב. עסקינן בתביעת בנק כנגד חברה ושני ערבים לחובה בגין חוב שהצטבר בחשבון החברה המנוהל אצל הבנק.

בפתח הדברים יאמר, כי ניתן לדחות את בקשת הנתבעים על הסף, שכן בתצהיר התומך בבקשתם לא נטען דבר למעט הצהרה שכל הנטען בבקשתם הינו אמת. ראו: תקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1988 וכן ע"א 514/64 כהן נ' אשכנזי, פ"ד יט(1) 696, 698.

למעלה מן הצורך אפנה למספר טענות אותן טענו הנתבעים בבקשתם, אשר כפי שיובהר אינן מקימות הגנה.

נטען, כי הבנק התנה שירות בשירות לא עמד בסיכומים והבטיח הבטחות שווא. דא עקא, שהנתבעים לא פירטו כלל טענותיהם בעניין זה ולפיכך יש לדחותן בהיותן סתמיות. השוו: ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי, פ"ד מ(2) 765, 767; ע"א 2418/90 רלפו נ' הבנק למסחר, פ"ד מז(ג) 133, 141.

באופן דומה טענו הנתבעים, כי התובע הסכים שפירעון החוב יפרס לשיעורין בדרך של העמדת הלוואה בריבית נמוכה. הנתבעים אינם מפרטים איזו ריבית הוסכמה כנטען, מי הבטיח ומדוע לשיטתם לא נכרת הסכם ההלוואה בסופו של יום. אף טענה זו יש לדחות איפוא בהיותה סתמית.

הנתבעים טענו עוד טענות שונות, אשר כלל אינן רלבנטיות לתובענה דנן. כך לדוגמא טענו, כי ערב כלשהו, אשר ערב בעבר לחובה של החברה לא הופטר מערבותו חרף שהוסכם להפטירו. טענה זו כלל אינה רלבנטית, שכן אין חולק שהבנק כלל לא תבע את הערב בגין ערבותו.

הנתבעים אף טענו, כי אילו היה הבנק מעמיד להם בפועל הלוואה בריבית נמוכה, הרי, שסך חובם היה קטן בכחמישה עשר אלף שקלים חדשים. הנתבעים לא טרחו להבהיר כיצד חושב סכום ההפחתה הנטען ואף לא הצביעו למעשה על כל מקור ממנו ניתן ללמוד שאכן חלה על הבנק החובה לאפשר לנתבעים לפרוס את פירעון חובם לשיעורין בדרך של העמדת הלוואה בריבית כלשהי.

אשר על כן ההתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב נדחית.

הנתבעים יישאו בהוצאות התובע בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, ה' אדר א תשע"א, 09 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.