בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' עירון

החלטה

1. בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעת התובע, תאגיד בנקאי, שהוגשה בסדר דין מקוצר

על סך נומינלי של 59,527 ₪, בגין יתרת הלוואה בלתי מסולקת (שהועמדה לפירעון מיידי)

ויתרה בחשבון העו"ש של הנתבע.

2. לטענת הנתבע, סוכם עימו על מסגרת אשראי בסך של 50,000 ₪ (סיכום שלא פורט בכתב

התביעה). בהתחשב בכך, ובטעויות ואי-התאמות נטענות שנתגלו בחשבונו (דוגמת העברת

"שטרות" נטענת בסך 14,714.72 ₪ המוכחשת על ידו, כמו גם העברה בסך של 17,202.26

₪) הרי שממילא לא היה רשאי התובע להעמיד מלוא ההלוואה לפירעון מיידי וכפועל

יוצא, להגיש את תובענתו. עוד טוען המבקש כי נערך הסכם בינו ובין מנהל סניף התובע

בדבר פירעון תשלומי ההלוואה בפריסה של 1,000 ₪ לחודש, וכי התובע התחייב שלא

להגיש נגדו תביעה גלל המצוקה הכלכלית אליה נקלע ואשר הקשתה עליו לפרוע את

ההלוואה שנטל (ואשר ככלל, איננה מוכחשת). בנסיבות אלה, הרי שהפר התובע, אליבא

דהנתבע, את הסיכום עימו. מכלל אלה, מבקש התובע כי תינתן לו רשות להתגונן מפני

התביעה.

3. התובע טוען, כי החישובים שערך הנתבע מוטעים הם, כי הוא רשאי היה לשנות (קרי –

להקטין) את מסגרת האשראי שניתנה לו, כי תשובתו של הנתבע בחקירה הנגדית מעידה

על כך שהוא היה מודע להקטנת מסגרת האשראי, וכי טענת הנתבע בדבר הסכם הפריסה

עם התובע הופרכה בחקירתו הנגדית.

4. לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי בכלל כתבי הטענות, על צרופותיהם, שוכנעתי, כי דין

בקשת הרשות להתגונן להתקבל. כידוע, די לו למבקש רשות להתגונן, כי יראה שהגנתו