בנק אוצר-החייל סניף חולון נ' שפמן בן עמי

החלטה

המבקש הוא הנתבע בתביעה שהוגשה ע"י הבנק התובע (להלן: "הבנק") ב"סדר דין מקוצר" בגין חובותיו לבנק. המבקש ערב לחובות חברת "פרוגרס (1984) ביח"ר לשוקולד בע"מ (להלן: "החברה").

בתצהירו התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן, אין הנתבע מעלה כל טענה כנגד החוב או כנגד היותו ערב לחובות החברה (סעיף 1 לתצהירו). טענותיו של הנתבע מסתכמים בכך כי המסמכים שצורפו לכתב התביעה אינם מהווים "ראשית ראיה" וכי בצמוד לכתב התביעה אין מסמך המראה את גובה הסכום; על כן לטענתו כתב התביעה אינו עומד בדרישות של תקנה 203 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984.

לכתב התביעה צורפו בין שאר הנספחים: טופס "בקשה לפתיחת חשבון ותנאים כלליים לניהול חשבון" כנספח א', טופס "כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום" החתומה ע"י הנתבע כנספח ב', העתק של תדפיס "שיעור ריכוז יתרות" מיום 18.06.07.

התובע מציין מפורשות בכתב התביעה כי על אף האמור בתדפיס "שיעור ריכוז יתרות" הנ"ל נקבע כי סכום התביעה יהיה נמוך מגובה החוב המצוין וזאת משיקולי אגרה (בסעיף 8 לכתב התביעה).

מסמכים אלא יש בהם די והותר כדי לעמוד בתנאי בדבר "ראשית ראיה" כנדרש בתקנה 203 לתקנות הנ"ל. [ ראה: ע"א 5520/90 שרון שבת בע"מ נ' בנק איגוד, פ"ד מו (5) 462, 464: גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מה' 7 עמוד 380 ]

מכל האמור לעיל עולה כי הגנתו של המבקש, כפי שהוצגה, הינה בגדר "הגנת בדים". [ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי (לא פורסם, 18.11.08), פסקה 20: ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ פ"ד מב(1) 721, 722 (1988)].

בנוסף אין אני יכול שלא להתייחס "לבקשת הרשות להתגונן" אשר הוגשה ברישול רב, וניתן לומר, בחוסר כבוד למוסד אליו היא הוגשה.

על פניו נראה כי הבקשה הינה אוסף של ראשי פרקים, אשר על ביהמ"ש לפענכם וזאת מבלי להתייחס לשגיאות הכתיב והתחביר המרובות.

מכל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה.

המבקש יישא בהוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪ ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה כדין.

הבנק יהיה זכאי לפסק דין עפ"י טופס מתאים שיוגש לבית המשפט.

ניתנה היום, כ"ח אייר תש"ע, 12 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: