בנק אוצר החייל בעמ נ' זנגו ואח'

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבע מס' 2 לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה ביום 3.12.2012.

התובענה הינה תובענה כספית אשר הוגשה כנגד הנתבעים ע"ס 54,656 ₪ בגין ערבותם לחיובו של החייב העיקרי, מר גאוי שלום, כלפי התובע, בגין חשבון בנק אשר נוהל על שמו של החייב העיקרי. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים חתמו בחודש פברואר 2004 על כתב ערבות להחזרת הלוואה, ע"ס 75,000 ₪, כערבים מוגנים, ובהתאם לאישור כי מוצו הליכי הוצאה לפועל כנגד החייב העיקרי מיום 3.9.12, הופנתה כנגד הנתבעים תובענה בגין יתרת החוב בהלוואה הנערבת בצירוף רכיבים נוספים (הוצאות משפטיות) אשר נכללו בכתב הערבות.

כתב התביעה נמסר לנתבע 2 לכאורה ביום 14.10.2012 ע"י מר אבי טייב, שליח מטעם התובע, ומשלא הוגשה בקשה למתן רשות להתגונן בפני התובענה, ניתן ביום 3.12.2012 פסק דין בהיעדר הגנה.

ביום 21.1.2013 הוגשה על ידי הנתבע מס' 2 בקשה לביטול פסק הדין. הנתבע ציין כי עם קבלת התביעה הפנה הדברים לחייב העיקרי, אשר הרגיע אותו כי העניין מטופל, ובהתאם הופתע כי קיבל בשלב מסוים את פסק הדין. לטענת הנתבע 2, יש לו הגנה טובה בפני התובענה, הגנה המצדיקה ביטולו של פסק הדין (לפי שיקול דעת בית המשפט) על מנת שינוהל ההליך המשפטי המלא במסגרתו תיבחן חבותו. לטענת הנתבע 2, כאשר הגיע לבנק על מנת לחתום על כתב הערבות הוצגו לו מספר מסמכים ריקים שאינם מכילים כל נתון, עליהם התבקש לחתום, מבלי שקיבל הסבר למהות התחייבותו תוך הפרת החובה המוטלת על התובע; בנוסף טוען הנתבע 2, כי מטרת ההלוואה הוסתרה ממנו (שכן סבר כי מדובר בהלוואה לצרכים עסקיים ,בעוד בדיעבד נתברר כי מדובר בהלוואה הממחזרת אשראי אחר, אשר לא נפרע), וכי אם היה התובע עומד בחובת הגילוי המוטלת עליו, לא היה הנתבע 2 מעניק ערבותו לחיוב זה;

התובע השיב, כי הבקשה הוגשה באופן לקוי, לאחר חלוף המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, מבלי שנתבקשה הארכת המועד (פסק הדין נמסר על פי התגובה, ביום 11.12.2012, והבקשה הוגשה רק כ- 40 ימים לאחר מכן) ויתר על כן – וחשוב ומהותי הרבה יותר – התובע הפנה למסמך גילוי מידע לערב, אשר נמסר לנתבע 2 עם חתימתו על כתב הערבות (והא חתום כי קיבל העתק מהודעה זאת), במסגרת אותו מסמך, רשומים מלוא פרטי ההלוואה, לרבות מטרת ההלוואה סכומה, הריביות הרלוונטיות ותקופת ההלוואה, כך שהדבר נוגד את כל טענות הנתבע בדבר הפרת חובת הגילוי המוטלת על התובע.

לאחר בחינת טענות הנתבע, סבורני כי אמנם מגלות הן הגנה אפשרית, אולם מדובר בהגנה דחוקה מאוד, עד כדי שכמעט אינה קיימת, באופן המצדיק התניית קבלת הבקשה (לרבות מתן רשות להתגונן) בכפוף להפקדת ערובה, ואבהיר טעמי;

טענת ההגנה המועלית בהקשר זה, הינה כי הנתבע לא טרח לקרוא את אשר חתם עליו, אלא נטל מסמך ריק לידיו, מבלי לשאול שאלות, מבלי להעלות ספק, וכעת סבור הוא כי הוטעה בטרם חתימת המסמכים אשר הוצגו על ידי התובע. עניין דומה נדון ע"י ביהמ"ש העליון בע"א 779/87 נח בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד (3) 304, ושם נפסק (בעמ' 310):".. למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים".

ראה לעניין זה, אף דברי ביהמ"ש העליון במסגרת ע"א 6799/02 יולזרי משולם נ' בנק המזרחי (מצוי במאגר "נבו"): "כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתא (ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591; ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן ואח', פ"ד נו(5) 365). עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות, כאפשרות קרובה."

הנתבע 2 טוען כי הוצגו בפניו מסמכים ריקים – ואולם הכיצד חתם על אישור מסירת מסמך גילוי לערב? ואם חתם ללא בדיקה, על מסמך ריק (טענה אשר אמנם טעונה בירור עובדתי, אולם חריגה היא ביותר), כיצד ילין על הטעיה? אדם שאינו שואל שאלות, גם לא מקבל תשובות, אפילו לא תשובות מטעות.

יתר על כן, דברי הנתבע היו רחוקים מאוד מלהיות אמינים. אמנם, בשלב זה לא נשקלים שיקולי אמינות ומהימנות, אולם לא ניתן להתעלם מקריסה מוחלטת של מציאות עובדתית אשר הוצגה על ידי הנתבע.

דבריו של הנתבע 2, היו רצופי סתירות, אשר לא ניתן להתעלם מהן לחלוטין. בבקשתו ציין הנתבע 2 כי נפגש עם גרפולוג אשר בחן את המסמכים אשר הוצגו בפניו, וטען כי הפגמים הנטענים בנושא החתימות על גבי מסמכים ריקים שלאחר מכן הוספו פרטים לגביהם, הינם ברורים; מנגד, טען הנתבע 2 בעדותו, כי אינו זוכר את שם הגרפולוג, מתי והיכן פגש בו, ואילו מסמכים הוצגו בפני הגרפולוג; לא רק זאת, אלא הנתבע 2 טען לגבי המסמכים אשר הוצגו על ידו לגרפולוג, חלקם היו מסמכים מקוריים – אותם מסמכים אשר טען כי הוצגו בפניו ריקים ומולאו לאחר מכן; הדבר מעלה תמיהות, שכן הכיצד היה לנתבע 2 מסמך "מלא" אשר לטענתו הוצג בפניו רק כאשר הינו "ריק".

לכך יש להוסיף את העובדה כי הנתבע 2 הגיש בקשתו לביטול פסק הדין באיחור; בתי המשפט מעדיפים לעסוק במהות ככל שניתן ולפצות בהוצאות ובערובה על אי הנוחות שנגרמת למשיב כאשר מבוקש לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה. לפיכך לא בנקל תידחה בקשה לביטול פסק דין גם כאשר הוגשה באיחור. יחד עם זאת כאשר הבקשה לביטול פסק הדין מוגשת באיחור ניכר מבלי לצרף בקשה להארכת מועד המפרטת את טעמי האיחור, וכאשר טענות ההגנה מכילות סתירות כה רבות, יש מקום לבחון האפשרות לדחות את הבקשה גם אם משמעות הדבר שלא יינתן למבקש יומו להעלות טענות הגנה במסגרת הליך משפטי מלא. בר"ע 515/08 רמי ברהום נ' עיריית ירושלים (מאגר נבו).

עוד נקבע כי יש מקרים בהם המחדל בדמות איחור בפנייה לבית המשפט לבקשה לביטול פסק דין יהיה כה משמעותי עד שיאפיל על השיקול של סיכויי ההגנה. רע"א (חיפה) 10940-05-09 הכובש חולון מפעלי מתכת בע"מ נ' חברת גב-ים לקרקעות בע"מ (מאגר נבו).

בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות של פתיחת שערי בית המשפט בפני מי שהגיש בקשה לביטול פסק דין באיחור כאשר דחיית הבקשה תגרום עוול למבקש וכאשר עולה מחומר הראיות כי המבקש התחיל לפעול במרץ ברגע שנודע לו פסק הדין והמשיב היה מודע לכל מהלכיו של המבקש, שהיו מכוונים בבירור לביטול פסק הדין שניתן כנגדו. רע"א 7931/06 יהושוע ולדהורן נ' הבנק הבינלאומי הראשון (מאגר נבו).

הנתבע 2 במקרה דנן, לא הפנה תשומת לבו להליכי מיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי, ואף לא הפנה מאמצים להגשת הגנתו במועד; לא רק זאת, אפילו בקשתו לביטול פסק דין לא הוגשה תוך 30 ימים ממועד שקיבל לכאורה את פסק הדין, ואפילו בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין, לא הגיש.

סיכומה של נקודה: הנתבע 2 הגיש בקשה לביטול פסק דין באיחור, ללא בקשה להארכת המועד, כאשר לא נפל פגם במתן פסק הדין המצדיק ביטול מחובת הצדק, ובכל הנוגע לביטול פסק הדין בשיקול דעת בית המשפט, הועלתה הגנה דלה ורפה, רצופת סתירות, הנשענת על טענות בכתב הנוגדות מסמך בכתב החתום על ידי הנתבע 2.

ייאמר עוד, כי בפני הנתבע משוכה נוספת, והיא שאלת מתן רשות להתגונן על פי הבקשה, שכן לא יבוטל פסק דין אם אין בבקשה להרים הנטל הנדרש בהתאם לכללים הרלוונטיים להליכים בסדר דין מקוצר.

לאחר בחינת דלות ההגנה, כאמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי פסק הדין יבוטל בכפוף להפקדת ערובה. תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, מסמיכה את רשם ביהמ"ש להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים. פסיקת בתי המשפט סייגה סמכות זאת, ונקבע כי יש להשתמש בסמכות זאת בשיקול דעת, כאשר סיכויי ההגנה הינם דחוקים עד מאוד, ותצהיר ההגנה "כמעט" שאינו מגלה הגנה (ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 413, ע"א 219/65 דגני וקורנפלד נ' דגני, פ"ד יט (4) 149 וכן ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 757), וכך הם פני הדברים במקרה דנן.

ייאמר כי ניתן להגמיש את התנאים ולגוונם בצורות השונות של ערובות וערבויות, ההולמות את נסיבות הענין (ע"א (ת"א) 458/80 מיטווך ובניו נ' בראל, פ"מ תשמ"א (1) 476).