בניסתה נ' חמאתי

החלטה

1.לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

2.ואלה, בקליפת האגוז, העובדות הצריכות לענייננו:

2.1ביום 23/09/92 הוגשה במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 02-15131-92-4 (להלן "תיק ההוצל"פ") בקשה לביצוע המחאה על סך של 6,500 ₪ לפירעון ביום 11/11/90 שנמשכה מחשבונו של הנתבע (להלן "השטר").

2.2בעת פתיחת ההליך לא צויין מספר תעודת הזהות של הנתבע.

2.3ביום 20/10/92 המציא עובד דואר אזהרה לבן משפחתו של הנתבע וביום 12/11/92 הוגשה התנגדות לביצוע שטר לתיק ההוצל"פ (שני המסמכים אינם לפניי).

2.4ביום 07/10/10 עודכנו פרטי החייב באופן שכיום הם כוללים את שמו ומספר תעודת הזהות הנכון של הנתבע וביום 8/11/10 הומצאה אזהרה לנתבע.

2.5ביום 24/1/11 הגיש הנתבע בקשה לארכת מועד וכן התנגדות לביצוע שטר.

2.6ביום 27/6/11 קיבל כבוד הרשם נ. זיתוני את ההתנגדות ואפשר לנתבע להגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל טענת ההתיישנות, והנתבע עשה כן.

3.וייאמר מיד - לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

4.הטענה לא נטענה בהזדמנות הראשונה כמצוות סעיף 3 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958 (להלן "חוק ההתיישנות").

טענת התיישנות יש לטעון בהזדמנות הראשונה אחרת ייחשב הנתבע כמי שויתר עליה (ראה: ע"א 3451/07, קאופמן נ' כהן (2010), על האסמכתאות הנזכרות שם).

חסם דיוני זה נועד על מנת "...למנוע הליכי סרק, בהם יחלו דיונים בתביעות שלמעשה התיישנו, יבוזבז זמן שיפוטי יקר, ולבסוף יעלה הנתבע את טענת ההתיישנות המייתרת את התביעה כולה" (ראה: ע"א 630/90, רוז'ינסקי נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ, פ"ד מה(5) 365; וראה גם: ע"א 9245/99, ויינברג נ' אריאן (2004), על האסמכתאות הנזכרות בו).

מהי אותה "הזדמנות ראשונה"?

כאמור ב-ע"א (תל-אביב) 3029/03, בן עמי נ' תדיראן מערכות אלקטרוניות בע"מ (2006):

"11. המונח "הזדמנות ראשונה" הינו מונח עמום, אשר קשה לחלץ מתוכו "כלל אצבע" אחד שיחול על כל המקרים. אין פלא איפוא בכך ששאלת ה"הזדמנות הראשונה" להעלאתה של טענת התיישנות טרם זכתה למענה ברור וסדור בפסיקה...

... על-פי רוב, ייחשב מועד הגשתו של כתב ההגנה כהזדמנות הראשונה להעלאת טענת ההתיישנות בידי הנתבע, באשר זהו כתב הטענות הראשון המוגש על-ידו לאחר פתיחת ההליך. עם זאת, לכלל זה עשויים להיות חריגים, שבעטיים המועד שייחשב כ"הזדמנות הראשונה" יהא מוקדם אף למועד הגשתו של כתב ההגנה, וזאת במקרים שבהם התייחס הנתבע לגוף התביעה, בין בעל-פה ובין בכתב-טענות שהגיש, עוד קודם להגשת כתב ההגנה.

12. הטעם לכך נעוץ בשלושה שיקולים מרכזיים המדריכים את שיקול הדעת השיפוטי בעניין זה, והם: התכלית העומדת ביסוד הוראת סעיף 3; אופיה הדיוני של טענת ההתיישנות; ומעמדה החשוב של זכות הגישה לערכאות...

... השיקול השלישי, קרי שיקול התכלית, חורג מעניינם הצר של כל אחד מן הצדדים לדיון, והוא עוסק בנקודת המבט של השיטה המשפטית בכללותה. זו מבקשת כאמור למנוע בזבוז של זמן שיפוטי יקר, תוך יצירתו של איזון ראוי בין נקודת המבט של התובע וזכות הגישה לערכאות הקנויה בידיו, לבין נקודת המבט של הנתבע וזכותו להעמיד בפני התביעה מחסום דיוני מקום שבו היא התיישנה...".

(וראה גם: ע"א 6805/99, תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה על חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד לז(5) 433; ע"א 9245/99, ויינברג נ' אריאן, על האסמכתאות המצוינות בו; ת.א. (חיפה) 13423-01-10, ג'וליאני נ' סולימאן (2011); עת"מ (חיפה) 21625-08-10, מסעדת הקדרים נ' עיריית חיפה (2011); רע"א 4049/97, אסורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי, בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק), פ"ד נא(4) 716; ת.א. (מרכז) 131-09-07, בנק איגוד לישראל בע"מ נ' רד רוק רולדינס לימיטד (2011)).