בניוסף נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים שסיכמה דיוניה ביום 31.1.13 (להלן - הוועדה).

2.הועדה התכנסה כדי לקבוע את שיעור נכותו של המערער בעקבות פגיעה בעבודה מיום 19.8.11 במהלכה נגרם למערער שבר במרפק יד ימין, ומכח ערר שהוגש על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן – המשיב או המוסד) על החלטת הוועדה מדרג ראשון.

3.הוועדה מדרג ראשון קבעה ביום 22.8.12 כי בעקבות פגיעה זו נותרו למערער 30% נכות לפי פריט ליקוי 41(6)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – תקנות נכות מעבודה), לאחר שמצאה הגבלות בתנועות מרפק ימין ביישור, בכיפוף ובפרונציה. בערר המוסד מיום 29.8.12 נטען כי הממצאים שמצאה הוועדה מדרג ראשון אינם מתאימים לפריט הליקוי שיושם, כי הממצאים תואמים מצב המצדיק קביעת 10% נכות, וכי אין מדובר בקישיון נוח במרפק.

4.הוועדה התכנסה לישיבתה הראשונה ביום 18.10.12 וערכה בדיקה קלינית, במסגרתה מצאה בין השאר כי היקף האמות והזרועות זהה, כח האיגרוף מלא, אין דלדול שרירים, תחושה שמורה, תנועות כח בטווח מלא. עוד מצאה הועדה כי קיימת "התנגדות אקטיבית בביצוע פרוסנפנציה", וציינה בהחלטתה (סעיף 21) כי "יש לבצע חקירה סמויה של טווחי תנועות מרפק ימין". בסעיף 23 להחלטתה זו צוין כי "הוועדה מבקשת חקירה סמויה עם צילום וידאו לעניין טווחי תנועות של מרפק ימין. עם קבלת המבוקש יסוכם הדיון בנוכחות התובע. כמו כן יש לבקש צילום עדכני של המרפק מכיוון לראש הרדיוס מרפק ימין".

5.ביום 18.12.12 שלח פקיד התביעות למערער מכתב ובו הביא לידיעתו כי בידי המשיב קלטת וידאו שהעתקה צורף למכתב ואשר אמורה להיות מוקרנת בפני הוועדה הרפואית לעררים. במכתב צוין עוד "מוצע לך לצפות בקלטת, עוד בטרם תיתן הוועדה את החלטתה, ולהכין את תגובתך. נבקשך להודיע לנו את החלטתך תוך 7 ימים מיום קבלת מכתב זה".

6.ביום 31.1.13 התכנסה הוועדה לישיבתה המסכמת, אליה התייצבו המערער עם ב"כ. הוועדה צפתה בסרט החקירה וציינה כי המערער נראה בו "מכופף ומיישר את המרפק הימני באופן מלא, משתמש בידו הימנית בסיבוב עגלה עמוסה קרטונים. הבדיקה הרפואית שוללת דלדול שרירים, ממצא המעיד על שימוש ביד ימין ביום יום. לאור כל האמור לעיל הוועדה מקבלת את ערר המוסד בשיעור 5% לפי סעיף 35(1)א-ב בגין השבר בראש הרדיוס שהתחבר החל מ- 1.9.12".

7.טענות המערער:

א.עצם החלטת הוועדה לקיים חקירה בעניינו של המערער נגועה בפגם, באשר הבדיקה הקלינית העלתה ממצא של הגבלה מסוימת ולא היתה הצדקה עניינית להזמנת החקירה.

ב.היה על הוועדה להודיע למערער מבעוד מועד כי עומדת להתקיים חקירה בעניינו.

ג.הוועדה לא היתה רשאית להסתמך על ממצאי החקירה הסמויה שכן בוצעה ברשות הפרט (בחנותו של המערער).

ד.לא ניתן להגיע לכלל מסקנות רפואיות בהסתמך על צילום וידאו ובהעדר בדיקה.

ה.אין מקום לקבוע נכות בשיעור כולל של 5% בלבד, שעה שבערר שהוגש על-ידי המוסד נטען כי מצבו של המערער מתאים ל-10% נכות.

8.טענות המשיב:

א.הוועדה החליטה להזמין חקירה סמויה מכיוון שהממצאים שהוצגו בפניה בישיבתה הראשונה לא היו סבירים בעיניה;

ב.הוועדה רשאית לנקוב באחוזי נכות הנמוכים מאלה שטוענים לו הצדדים בערר משום שאינה כבולה לנימוקי הערר.

ג.הוועדה רשאית להסתמך על ממצאים המוצגים בפניה מתוך סרט וידאו בו נראה המערער היטב.

9.תקנה 30 לתקנות נכות מעבודה קובעת:

"...(ב)ועדה לערעורים רשאית לדרוש מהנפגע או מהמוסד להמציא לה מידע נוסף הדרוש לה לצורך מתן החלטתה, כן רשאית הוועדה לערעורים לדרוש מהמוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות כדרוש לצורך מתן החלטתה בערעור; דרישת הועדה תפורט ותנומק בפרוטוקול.

(ג) חומר חקירה ומידע אחר שהעביר המוסד לועדה, יועבר אף לנפגע".