בני שמעון נ' רשות המיסים

פסק דין

1.המערערת הינה מועצה אזורית בצפון מערב הנגב.

במסגרת פעילויותיה המוניציפאליות השונות מפעילה המערערת, באזור שיפוטה המוניציפאלי, אתר לסילוק ולהטמנת פסולת הידוע כ"אתר דודאים".

בהיותה רשות מקומית מסווגת המערערת לצורך חוק מס ערך מוסף התשל"ו - 1975 (להלן "החוק") כ"מוסד ללא כוונת רווח" (מלכ"ר) וזאת מכח החלופה הראשונה להגדרת מלכ"ר בסעיף 1 לחוק (סעיף ההגדרות).

ביום 6.9.2010 החליט מנהל מע"מ לשנות את סיווג המערערת, בכל הקשור לפעילותה באתר דודאים, ממלכ"ר ל"עוסק".

כנגד החלטה זו של המשיב הגישה המערערת ערעור זה שבפני.

2.תמצית הנמקתו של המשיב להחלטתו בדבר שינוי הסיווג הינה כי פעילותה של המערערת באתר דודאים "...עולה כדי פעילות עסקית – מסחרית, פעילות המוציאה מן הכוח אל הפועל את מטרת המערערת להפיק באופן שיטתי, מכוון ומתמשך, ערך מוסף גבוה המתבטא ברווחים נאים המופקים ממכירת שירותים זו. בהתאם, הפעיל המשיב את סמכותו שלפי סעיף 58 לחוק ושינה את סיווג המערערת, רק ביחס לפעילות הנ"ל, ממלכ"ר ל"עוסק".

המשיב תמך ראיותיו בנתונים המצביעים על הניהול העסקי והרווחי שמנהלת המערערת את אתר דודאים, בנפרד מפעילויותיה המוניציפאליות האחרות, על היתרון המסחרי שקם לה לעומת מתחרים בענף המטמנות בהיותה מסווגת כמלכ"ר לעומת המתחרים המסווגים כ"עוסקים" ועל האופי המסחרי-רווחי המבחין פעילות המערערת במטמנת דודאים לעומת פעילויותיה האחרות כרשות מוניציפאלית.

המשיב תומך יתדותיו במסקנתו ובהחלטתו על הנפסק בפסק הדין המנחה בסוגיה זו בע"א 767/87 עמותת "בשערייך ירושלים" נ' מנהל מע"מ, פ"ד מד(4)800.

באותו עניין נקבעו ששה מבחנים לצורך אבחון פעילות שתסווג כ"עוסק" מתוך כלל פעילותו של גוף שהינו בכל שאר פעילויותיו – מלכ"ר.

לטענת המשיב, כל ששת המבחנים האמורים תומכים במסקנתו לעניין בידול וחילוץ פעילות המערערת במטמנת דודאים, מכלל פעילותה המוניציפאלית, באופן בו פעילותה במטמנה תסווג כ"עוסק" בעוד שאר פעילויותיה יוותרו בסיווגה הכללי כמלכ"ר.

3.המערערת בראיותיה ובסיכומיה טוענת בשני צירי טענות.

טענתה הראשונה הינה כי בהיותה מלכ"ר "ציבורי" – דהיינו כזה המוגדר בחלופה הראשונה להגדרת מלכ"ר – אין מקום כלל להפעלת סמכות המנהל לבודד פעילות מפעילויותיה, הנמנות עפ"י דין, מסיווגה הכולל כמלכ"ר.

סמכות ה"בידול" של המנהל עפ"י סעיף 58 קיימת לטענתה לגבי מלכ"רים המוגדרים ככאלה עפ"י החלופות השניה והשלישית להגדרת מלכ"ר שבסעיף 1 לחוק.

נקדים כבר עתה ונצטט את שלוש חלופות ההגדרה של מלכ"ר שבסעיף 1:

"(1) המדינה, רשות מקומית או איגוד ערים.

(2) חבר בני אדם, מאוגד או לא מאוגד, שאין עיסוקו לשם קבלת רווחים ושאינו מוסד כספי.

(3) תאגיד שהוקם מכח דין ואינו רשום כחברה, כאגודה שיתופית או כשותפות.

(4)...".

לטענת המערערת, המלכ"ר "הציבורי" – לאמור, המדינה או רשות מקומית, יוותר בסיווגו כמלכ"ר בכל פעילות שיעסוק בה במסגרת מימוש חובותיו וסמכויותיו עפ"י דין.