בנו(אפוטרופוס) נ' בנו(חסוי) ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דיני מיום 24.1.2010, אשר בו הוריתי על מחיקת התובענה מחמת אי התייצבות המבקש לדיון.

התובענה הינה בקשה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו בין היתר המבקש הוא הבעלים של רכב מנועי אשר רשום כיום ברישומי משרד התחבורה כמצוי בבעלותו של המשיב 1. כבר עתה יצויין, כי על-פי הנטען בתובענה, המבקש הינו בנו ואפוטרופסו של המשיב 1, שהוא חסוי.

לדיון שנקבע ליום 24.01.2010 התייצב אך המשיב 2. לאור אי התייצבות המבקש, הוריתי על מחיקת התובענה תוך חיוב המבקש בהוצאות.

המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר. לטענתו, אי ההתייצבות נבע מתקלה ברישום הדיון ביומנו של בא-כוחו. המשיב 2 הגיש תגובה לבקשה, בה טען כי אין מקום לביטול פסק הדין, בין היתר, משום שלבית-משפט זה אין סמכות לדון בנסיבות שכאלה בעניינים שבין אפוטרופוס לבין חסוי. סמכות זו נתונה, לטענתו, לבית-המשפט לענייני משפחה.

כידוע, שניים הם המקורות לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד: ביטול מחובת הצדק וביטול על-פי שיקול דעתו של בית-המשפט. ביטול מחובת הצדק יארע כאשר פסק הדין הינו פגום, בדרך כלל מחמת העדר המצאה כדין למבקש. ביטול על-פי שיקול דעת בית-המשפט יארע לאחר בחינת מחדלו של המבקש להתייצב וסיכויי הצלחתו בהליך שהוגש על-ידו אם פסק הדין יבוטל (ראו אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 371-374 (מהדורה עשירית, 2009) והאסמכתאות הנזכרות שם).

במקרה דנן, אין מדובר בבקשה לביטול מחובת הצדק, שכן אין חולק כי אי ההתייצבות נבע מתקלה שאירעה במשרד בא-כוח המבקש. עניין לנו, אפוא, בבקשה לביטול פסק הדין על-פי שיקול דעת בית-המשפט. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות באתי לכלל מסקנה, כי אף אם הראה המבקש טעם למחדלו להתייצב לדיון (שעליו ניתן לפצות בפסיקת הוצאות), הרי שהוא לא הצביע על סיכויי הצלחתו בתובענה שהוגשה על-ידו. טעם הדבר הינו, כי עסקינן בפעולה משפטית בין החסוי (המשיב 1) לבין האפוטרופוס (המבקש). סעיף 48 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן – "חוק הכשרות") קובע בהקשר זה, כהאי לישנא:

"בפעולה משפטית בין החסוי לבין האפוטרופוס, בן זוגו או קרוביו של האפוטרופוס, זולת מתנות הניתנות לחסוי, ובפעולה משפטית בין החסוי לבין חסוי אחר של אותו אפוטרופוס, אין האפוטרופוס מוסמך לייצג את החסוי מבלי שבית המשפט או אפוטרופוס אחר שנתמנה למטרה זו אישרן מראש".

סעיף 78 לחוק הכשרות קובע, כי:

"הסמכויות הנתונות לפי חוק זה לבית המשפט יהיו של בית המשפט לענייני משפחה...".

בנסיבות אלה, ואף אם יתקבל הסברו של המבקש לאי ההתייצבות, נראה כי המבקש לא צלח את רכיבו השני של המבחן הנזכר לעיל, שעניינו סיכויי הצלחת התובענה אם פסק הדין יבוטל. כפי שראינו לעיל, עסקינן בפעולה משפטית - הצהרה בדבר בעלות בכלי רכב - בין החסוי (המשיב 1, שהרכב רשום כיום בבעלותו) לבין האפוטרופוס (המבקש, העותר להצהיר כי כלי הרכב הינו בבעלותו). על-פי האמור בתובענה, המשיב 1 מיוצג בה על-ידי המבקש כאפוטרופסו. לפי סעיפים 48 ו-78 הנ"ל לחוק הכשרות, נדרש בנסיבות אלה אישור מראש של בית-המשפט לענייני משפחה לייצוגו של המשיב 1 על-ידי המבקש.

לנוכח כל האמור לעיל, לא ראיתי לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות. למותר לציין, כי על-פי פסק הדין התובענה נמחקה ולא נדחתה, על כל המשתמע מכך.

מזכירות בית-המשפט תשגר החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט' אייר תש"ע, 23 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: