בנג'ו נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.ביום 21.10.12 נרשם נגד המערער "כתב אישום (עבירות קנס)" בשל כך שהציב קרוואן בחוף הים, בתחום שיפוטה של העיר אילת, וזאת בניגוד להוראות סעיף 4 (א) לחוק עזר לאילת (איסור לינה, הקמת מחסות והבערת אש על שפת הים ובשטחים ציבוריים) התשמ"ב – 1982. (להלן – חוק העזר). בו ביום נמסר הדו"ח לידי המערער על ידי פקח העירייה, בדו"ח נרשם כי ברירת הקנס הינה בסכום 730 ₪ - וכי אם לא ישלם הקנס עליו להתייצב לבירור דינו בבית משפט השלום באילת ביום 17.1.2013.

כנרשם ע"י הפקח על גבי הדו"ח, המערער סירב לחתום על אישור מסירת הדו"ח לידיו, הוא לא שילם את סכום הקנס ואף לא התייצב למועד הדיון – 17.1.13.

בו ביום הורשע המערער ונגזר דינו בהעדרו לקנס של 730 ₪ (כסכום ברירת הקנס הנקוב בדו"ח).

בפני ערעור שהגיש המערער על פסק הדין.

בהודעת הערעור נטען על ידי המערער כי לא הוזמן לדין וכי "אין בסיס משפטי בחוק או בחוקי העזר העירוניים באילת למנוע הצבת קרוואן על החוף".

המערער אף מצא לנכון לצרף תצהיר לערעורו שם הוא מלין על כך שהצבת קרוואן אינה "עבודת בנייה" טעונת היתר וכי אין הצדקה לאסור הצבת קרוואן בחוף מבלי שתסדיר העירייה אתר קרוואנים מוסדר.

2.בדיון בערעור (מיום 2.9.13) אישר המערער כי "יכול להיות באמת כשהפקח רשם לי את הדו"ח וביקש שאחתום – אני סירבתי לחתום".

בכך, מתיירת הלכה למעשה טענתו כאילו לא נמסר לידו דו"ח ברירת קנס – הכולל בחובו את מועד הדיון (17.1.13) וחובת ההתייצבות.

טענתו כי הצבת קרוואן מתנייע אינה עבודת בנייה טעונת היתר – איננה ממין העניין.

זאת הואיל והעבירה בגינה הועמד לדין איננה עבירת בנייה לפי חוק התו"ב אלא עבירה בניגוד לסעיף 4 (א) לחוק העזר – האוסר הצבת מתקנים או מחסות שונים על שפת הים, "למעט אם התיר ראש העירייה בכתב הקמה, העמדה, הצבה או שימוש במחסות בהתאם להיתר".

ברור כי קרוואן המוצב לפרקי זמן ממושכים על שפת הים בא בגדרי הגדרה זו ולא נטען כי הקרוואן הוצב במקום שהותר לכך על ידי העירייה.

3.הגיונו של האיסור דנן שבחוק העזר מתבקש מאליו.

שפת הים, בתחומי רשות מוניציפלית שזכתה לשכון לחוף ימים, הינה משאב לרווחת ותועלת בני העיר.

הסדר הציבורי מחייב שמירת הסדר הניקיון וחופש הגישה לשפת הים – וברי כי הצבת קרוואנים, עגלות, כלי רכב או כיוצא באלה מהווה מכשול שאין להשלים עמו.

ראוי היה כי פרנסי אילת ייתנו דעתם להקמת חניונים מוסדרים גם לקרוואנים, ברם, כל עוד לא בוצע הדבר לא ניתן להשלים עם סיטואציה בה איש הישר בעיניו יעשה תוך פגיעה בסדר הציבורי ובחופש הגישה וההנאה האמורים להישמר בשפת הים לרווחת הציבור.

ב"כ עיריית אילת הבהירה במהלך הדיון בערעור כי העירייה פועלת עם ממ"י להכשרת שני מתחמי קרוואנים בתחום העיר אילת – ויש לברך על כך.

4.סוף דבר, לא מצאתי טענה של ממש בטענות המערער ואני דוחה את הערעור.

על המערער לשלם הקנס בסכום של 730 ₪ לא יאוחר מיום 15.10.13.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.