בן שבת נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

החלטה

פתח דבר

החלטה זו, עניינה בקשת חייב להכריזו כפושט רגל, על רקע התנגדות הנושה – פארס מוחמד (להלן: "הנושה") ולצידה, הסכמת המנהל המיוחד להכרזה, כאמור.

אין חולק כי החייב פעל להגיש תצהיר ומסמכים מטעמו, ובעקבות כך, נחקר החייב ארוכות על ידי ב"כ הנושה וכן, נחקרה הגב' ג'וסלין מועלמי.

בתום החקירות, כאמור, פעלו הצדדים, ב"כ הנושה, החייב והמנהל המיוחד לסכם טענותיהם בכתב.

הגיעה עת ההכרעה.

הרקע והטיעון הדרושים להכרעה

ביום 16.1.11 ניתן, לבקשת החייב, צו כינוס לנכסיו והמנהל המיוחד, מונה ככונס לנכסיו.

בעת מתן צו הכינוס, הוטל על החייב תשלום חודשי בסך של – 500 ₪.

בעת הגשת בקשת הכינוס, הצהיר החייב על חובות בסך של כ-2.1 מיליון ₪ לטובת 30 נושים.

יצויין, כי נכון לחודש 07/2011, הוגשו נגד החייב 8 תביעות חוב, המייצגות היקף נשייה נטען, בסך של כ-713,000 ₪.

החייב, נגר במקצועו, העובד, נכון להיום וע"פ הטענה, כשכיר בעסק הקרוי בשם "גיתוש עיצובים" ומשתכר, כך ע"פ הנטען, כ-2,500 ₪ לחודש. יצויין, כי בתחילת דרכו, היה החייב בעל עסק עצמאי זעיר לנגרות ולאחר מכן, אף בעלים של מחצית הזכויות בשותפות, שעסקה בממכר רהיטים, כאשר המחצית הנוספת היתה נתונה לאדם נוסף (בן קיבוץ איילות) וזו נקראה "רהיטי אמרון קיבוץ איילות".

לטענת החייב, משמשך שותפו לעסק, כספים מן העסק, שלא בהתאם להסכמה בין השניים, החל החייב למשוך אף הוא כספים מן העסק, בניגוד להסכמות קודמות והעסק נקלע לקשיים כלכליים, בעטיים אף נצברו חובות גדולים לספקים.

השותפים הסכימו לפרק את השותפות והחייב, אשר רכש את חלקו של שותפו, סבר כי יוכל להחזיק את העסק בעצמו ואף לשלם את החובות שנצברו. לימים, כך ע"פ הנטען, הופתע החייב לגלות, כי חובותיו של העסק גדולים מאלו שסבר ועקב כך, העמיק החייב ביצירת חובות לספקים ולרשויות.

על פי הנטען, לשם הצלת עסקו, מכר החייב רכוש אשר היה בבעלותו ואולם, לא היה בכך כדי להביא לפירעון מלא של החובות, אשר הלכו וטפחו עם חלוף הזמן.

לאחר קריסת העסק, החל החייב לעבוד בעבודות מזדמנות, אך ללא הועיל, לפרעון חובותיו.

החייב בן 60, פרוד משנת 1993 (הגם שעניין זה שנוי במחלוקת), שוכר חדר בדירה ומשלם הוצאות שכירות חודשיות בסך של 1,300 ₪.

על פי חוות דעתו של המנהל המיוחד שהוגשה טרם הדיון בבקשת החייב, עסקינן בחייב שהוצאות מחייתו סבירות בנסיבות העניין, הגם שלעיתים הן עולות על הכנסותיו החודשיות. צויין כי לדברי החייב, אין נכסים בבעלותו.

המנהל המיוחד ציין בחוות דעתו, כי מחקירת החייב עולה, כי הרקע לכישלונו הכלכלי, הינו ניסיון עסקי כושל, כאשר חלק מהחובות נוצרו לאחר כישלון העסק, זאת בשל חוסר יכולתו של החייב להסדיר את כלל ענייני העסק.

המנהל המיוחד, הוסיף וציין, כי החייב עומד בחובות התשלום והדיווח, כפי שנקבעו במסגרת צו הכינוס.