בן עמרם ואח' נ' צוחר ואח'

פסק דין

התובענה שלפניי עניינה תאונת שרשרת שהתרחשה בין שלושה רכבים, כאשר רכב התובע הוא הרכב הראשון בסדרת הרכבים המעורבים, רכב הנהוג ע"י הנתבע 1 ומבוטח באמצעות הנתבע 2 נסע מאחוריו, ורכב הנהוג ע"י צד ג' 1 ושייך לצד ג' 2 נסע מאחורי רכב הנתבע 1.

התובע תבע כאמור את הנתבע 1 בלבד (להלן: "הנתבע") וטען כי באירוע הרלבנטי נפגע רכבו מרכב הנתבע, ואילו רכב הנתבע נפגע לאחר מכן מהרכב הנהוג ע"י צד ג' 1 (להלן: "צד ג'") מבלי שלפגיעה אחרונה זו תהא השלכה כלשהי על הנזקים ברכבו.

הנתבע גרס לעומתו כי רכבו נהדף אל עבר רכב התובע לאחר שנפגע ע"י צד ג'.

צד ג' טענה כי הצטרפה אל התאונה רק לאחר שרכב הנתבע פגע זה מכבר ברכב התובע, ועל כן אין להשית עליה אחריות כלשהי לנזקי התובע, ואין מקום להתיר לנתבע לחזור עליה לקבלת שיפוי בגין פיצוי שיידרש לשלם לתובע.

במהלך הדיון שנערך לפניי נחקרו כל אחד מהנהגים, כאשר העדות של התובע נשמעה שלא בנוכחות יתר הנהגים ועדות הנתבע נשמעה שלא בנוכחות צד ג' למניעת תיקון עדויות בשינוי עמדות.

התובע העיד כי במועד הרלבנטי נסע בכביש מספר 4 בשעת אחה"צ, כאשר באזור בו ארעה התאונה מצוי היה עומס תנועה כבד.

לשיטתו, הרכב שלפניו כמו גם רכבים נוספים שלפני רכב זה, בלם באופן פתאומי בלימת חרום, והדבר הביא אף אותו לכך שנאלץ לבלום מיד בלימת חרום בעצמו. לדבריו, לאורך הכביש בלמו הרכבים מספר פעמים מעת לעת, ואולם בלימה זו היתה מפתיעה.

עוד טען כי סמוך לפני בלימת הרכב שלפניו היה המרחק בינו לבין אותו רכב כ- 3-4 מ' בלבד, ולאחר שהצליח לבלום נותר ביניהם מרחק של כ- 2 מ'.

לדבריו, לאורך הכביש הגיעו הרכבים עד למהירות של כ- 40-50 קמ"ש בין בלימה לבלימה, והמרחק בינו לבין הרכב שלפניו הגיע מעת לעת ל- 8 מ' לכל היותר.

התובע טען כי מיד לאחר שבלם, שמע חריקה של בלמים מאחוריו, ואז נפגע רכבו בחלק האחורי. בעקבות הפגיעה ומחשש מפני פגיעה נוספת והחמרת הנזק, החל לברוח עם רכבו לשמאל, לעבר השוליים, ואז שמע חריקה נוספת של בלמים וכן שמע רעש של פגיעה נוספת, פגיעה שלא גרמה לכל זעזוע ברכבו שלו, ועל כן הוא סבור כי פגיעה זו לא הביאה לפגיעה נוספת ברכבו.

התובע הסביר כי בסמוך לאחר האירוע ירד מן הרכב וצילם את הנזק ברכבו, ואולם אז החלה התנועה בכביש לזרום, ועל כן הזיז את רכבו קדימה ולשמאל אל השוליים, ויתר הרכבים נעצרו מאחוריו ורק אז החליפו הצדדים פרטים.

לשיטת התובע, הנתבע אשר יצא מרכבו לאחר האירוע, הפנה אליו אצבע מאשימה וטען כי הוא איננו נוהג בזהירות, כיוון שעצר עצירה פתאומית ללא כל התראה מוקדמת.

התובע נשאל לגבי טופס ההודעה לחברת הביטוח שצורפה לכתב תביעתו, וטען כי הפרטים הרשומים שם הם לא הפרטים שנמסרו על ידו, כי את הפרטים שמסר לסוכן הביטוח כאשר ישב מולו לאחר האירוע, רשם הסוכן לפניו ואלו מופיעים בכתב התביעה, ומכל מקום כי טופס ההודעה כלל אינו חתום על ידו ולא ידוע לו מי מסר את הפרטים הרשומים שם.

ראוי לציין כי בטופס ההודעה האמור צוין כי התאונה ארעה כך שהרכב שמאחורי רכב התובע נפגע מרכב שמאחוריו, ונדחף אל עבר רכב התובע.

עוד ראוי לציין כי בטופס ההודעה צוין כי הדברים נמסרו טלפונית וכי זה מולא ביום 28.11.12, אך לא ברור מי רשם את הפרטים ומי שוחח לכאורה עם התובע לצורך קבלתם.

אירוע התאונה, יצוין, ארע ביום 3.10.12, קרי למעלה מחודש לפני מועד מילויו של הטופס כאמור.

בהערת אגב אני רואה לנכון לציין כי הנתבעת 2, אשר מתברר כי היא המבטחת הן של רכב התובע והן של רכב הנתבע, מסרה ביום 19.11.12 הודעה לפיה היא דוחה את התביעה שהגיש התובע, לחיובה כמבטחת הרכב של הנתבע. תשובה זו ניתנה כאמור לפני שמילא מאן דהוא את טופס ההודעה לשירביט מטעם התובע.

בסה"כ הותיר התובע בעדותו רושם מהימן על ביהמ"ש, ושוכנעתי כי זה מסר את גרסתו תוך ניסיון לדייק בפרטים וכאשר אלו מתיישבים היטב גם עם התמונה ת/1 שצירף, ועם הנזקים הנטענים בחווה"ד מטעמו.

יצוין כי לא מצאתי לנכון לתת משקל כלשהו לפרטים שנמסרו לכאורה ע"י התובע במסגרת ההודעה לחברת הביטוח, שכן לא שוכנעתי כי אלו פרטים שמסר התובע עצמו.