בן עמי נ' מדינת ישראל – הוועדה להטלת עיצום כספי שבמשרד האוצר

החלטה

לפניי ערעור על החלטת הועדה להטלת עיצום כספי לפי חוק איסור הלבנת הון (להלן – הועדה), אשר הטילה על המערער עיצום כספי בסך של 50,000 ₪ בשל הפרה של הוראות לפי סעיפים 7 ו- 8 לחוק.

המערער הוא בעליו של עסק להמרת מטבע חוץ.

ביום 3.5.07 נערכה בעסקו של המערער ביקורת על ידי יחידת הפיקוח על נותני שירותי מטבע במשרד האוצר, בשיתוף עם משרד רואי חשבון. ביקורת משלימה נערכה ביום 19.12.07.

ביום 20.5.08 נשלחה אל המערער "הודעה על הגשת בקשה להטלת עיצום כספי" בעקבות הפרות שונות של חובות מכוח סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. להודעה צורף דו"ח המפרט את פעולות הביקורת שנעשו בעסקו של המערער (להלן – הדו"ח), וניתנה לו האפשרות לטעון את טענותיו בעניין הטלת העיצום הכספי בפני הועדה קודם להחלטתה.

תמצית ממצאי הדו"ח, כפי שסוכמו בהחלטת הועדה, הינה כי:

המערער לא העביר לרשות לאיסור הלבנת הון דיווחים על עסקאות החייבות בדיווח, בניגוד לחוק איסור הלבנת הון ולסעיף 6 לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע), התשס"ב-2002 (להלן – צו איסור הלבנת הון).

המערער לא ביצע רישום פרטי זיהוי לקוחות כנדרש בסעיף 2 לצו.

המערער לא ביצע אימות פרטים ודרישת מסמכים כנדרש בסעיף 3 לצו.

המערער לא דרש ממבקש השירות הצהרה כנדרש בסעיף 4 לצו.

המערער לא ביצע רישום של מלוא הפרטים הנדרשים לצורך מסירת דיווח מלא לרשות לאיסור הלבנת הון, כנדרש בסעיף 7 לצו.

המערער לא מילא אחר חובת שמירת מסמכים ופרטי הדיווח כנדרש בסעיף 9 לצו.

המערער שלח תגובה באמצעות בא כוחו, וכן התייצב עם בא כוחו בפני הועדה והעלה בפניה את השגותיו כנגד ממצאי הדו"ח.

בהחלטתה מיום 21.12.08 קיבלה הועדה כמה מטענותיו של המערער כנגד ממצאי הביקורת ודחתה את היתר. הועדה דחתה את טענות המערער בדבר פגמים שנפלו בהליך, קבעה כי המערער לא ביצע רישום פרטי זיהוי כנדרש, לא ביצע אימות פרטים, דרישת מסמכים ושמירת מסמכים כנדרש ולא דרש ממבקש השירות הצהרה כנדרש, והטילה עליו, כאמור, עיצום כספי בסך של 50,000 ₪.

כנגד החלטה זו הוגש הערעור.

הערעור הוגש בהתאם לסעיף 20(א) לחוק איסור הלבנת הון הקובע כי "על דרישה לתשלום עיצום כספי ניתן לערער בפני בית משפט שלום".

לטענת המערער טעתה הועדה כאשר דחתה את טענותיו באשר לפגמים שנפלו בהליך שהתנהל נגדו ואת טענותיו לגופו של עניין. כן משיג המערער על גובה העיצום שהושת עליו.

לטענת המשיב ניתנה החלטת הועדה כדין, בסבירות, בהגינות, במידתיות ובהתבסס על שיקולים מקצועיים וענייניים ולא נפל בה כל פגם. עוד טוען המשיב כי הודעת הערעור נעדרת עילה משפטית המצדיקה את התערבות בית המשפט, ואינה נסמכת על אסמכתא משפטית לביסוס טענות המערער.

בין הצדדים התעוררה מחלוקת בשאלת היקף הביקורת השיפוטית על החלטת הועדה.

לטענת המערער, היקף הביקורת של בית המשפט על ההחלטה להטיל עיצום כספי הוא רחב מאוד. היא אף אינה מוגבלת לשאלות משפטיות ולמעשה פועל בית המשפט כערכאה ראשונה. עוד לטענת המערער, אף שמדובר בהחלטה מנהלית, זוהי החלטה בעלת גוון עונשי וגם מכך צריך להיגזר היקף הביקורת.