בן עמי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר יובל בן עמי (להלן: "התובע") נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") ועניינה בחוב דמי ביטוח, לשנת 2005 כמפורט להלן.

2.עד שניגע בטענות התובע נקדים בהבאת העובדות שהן המסגרת לתביעה ולדיון בפסק דין זה, כדלקמן:

א.התובע הינו מורה נהיגה במקצועו ומוגדר אצל הנתבע כ"עוסק עצמאי".

ב.בשנים 2004-2005, השנים הרלוונטיות לעניין תביעה זו, שילם התובע מקדמות על חשבון דמי ביטוח כנהוג לגבי מבוטחים במעמדו.

ג.בחודש אוגוסט 2004 העביר התובע לנתבע שומה סופית לשנת 2003, המתייחסת להכנסותיו באותה שנה בסדר גודל של כ- 122,000 ₪.

ד.השומות המתייחסות לשנים 2004-2005 ובהן הצהיר התובע על הכנסות של כ- 111,000 ו- 60,000 ₪ בהתאמה, הוגשו לנתבע בחודש מרץ 2007.

ה.בחודש יולי 2005 נפגע התובע בתאונת דרכים (להלן: "התאונה") שהוכרה על ידי הנתבע כתאונת עבודה; בעקבותיה נקבע כי לתובע נכות בשיעור של 5% לצמיתות מיום 14.8.08.

ו.בהחלטה מחודש יוני 2009 קבע פקיד תביעות כי התובע זכאי למענק חד פעמי בעקבות התאונה והפגיעה שלאחריה בסכום של 16,125 ₪. סכום המענק נקבע על בסיס ההכנסה לשנת 2003 (בסדר גודל של 122,000 ₪).

ז.במקביל חויב התובע בדמי ביטוח על בסיס ההכנסה אשר שימשה לצורך תשלום המענק. מאחר והמקדמות שהעביר התובע בשנים 2004-2005 לא תאמו את ההכנסה על פי שומה סופית של שנת 2003 נוצר חוב דמי ביטוח לתובע בסך של 13,406 ₪ (המורכב מקרן, הפרשי הצמדה וקנסות).

ח.ההפרש בין גובה המענק לו היה התובע זכאי בעקבות תאונת העבודה (16,125 ₪), בניכוי חוב דמי הביטוח (13,406 ₪), הועבר לחשבון התובע ביוני 2009.

ט.בעקבות פניית התובע מחודש יוני 2009 בוטלו הפרשי ההצמדה והקנסות המתייחסים לחוב דמי הביטוח בסכום של 4,535 ₪, והועברו לחשבון התובע.

3.טענת התובע הינה כי את דמי הביטוח לשנת 2005 יש לשלם בהתאם לשומה הסופית של שנת 2005 (בסדר גודל של כ- 60,000 ₪), המשקפת את הכנסותיו בפועל באותה שנה. מכאן טוען התובע כי הנתבע לא היה רשאי ליצור חוב על חשבון דמי ביטוח המתייחסים לשנת 2005 על בסיס הכנסה המשתקפת בשומה סופית של שנת 2003 (בסדר גודל של כ- 122,000 ₪).

4.לטענת הנתבע דין התביעה להידחות. משחויב התובע בדמי ביטוח לשנת 2005, אשר נקבעה בהתאם לתקנה 11(א) לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"); שומה אשר שימשה כבסיס לתשלום המענק לתובע בעקבות הפגיעה בעבודה.

5.פרק טו' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), מסדיר את חובת תשלום דמי הביטוח. סעיף 345 לחוק קובע את העיקרון לפיו דמי הביטוח בהם חייב "עוסק עצמאי" משולמים על בסיס ההכנסה בשנת המס כאמור בשומה הסופית שהוגשה לשלטונות המס, לשנה הרלוונטית.

6.תקנה 11 (א) לתקנות קובעת חריג לעקרון הקבוע בסעיף 345 לחוק, בהקשר זה קובעת התקנה:

"אירעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית; לעניין זה "פגיעה בעבודה" - ... פגיעה המזכה בקצבת נכות, קצבת תלויים או במענק לנכה..."

7.אמור מעתה - במצבים בהם חלה תקנה 11(א) לתקנות, השומה הסופית ממנה נגזרת חובת תשלום דמי ביטוח איננה ההכנסה של המבוטח בשנת המס הרלוונטית; אלא ההכנסה אשר על פיה היה הנתבע חייב בתשלום המקדמות בשנה בה אירעה הפגיעה בעבודה.

8.תקנה 2 לתקנות קובעת כי:

"חישובה של הכנסה לשנה השוטפת, לצורך תשלום המקדמות, היא על בסיס שומה או שומה עצמית המתייחסת לשנת כספים הסמוכה ביותר לשנה השוטפת, שנתקבלה לפני ה- 1 בינואר של אותה שנה שוטפת...".