בן סימון נ' קניג

החלטה

ביום 23/01/2013, לבקשת המשיבה, ניתן פסק דין כעתירת כתב התביעה, הפותח באלו המילים: "הנתבע לא הגיש כתב הגנה, בתוך המועד שנקבע בהזמנה לדין. זו הומצאה לו (באמצעות רשות הדואר) ביום 08/07/2012 כעולה מבקשת התובעת ונספחיה..."

ביום 17/02/2013, הגיש המבקש בקשה לביטולו של פסק הדין האמור, הנסמכת בתצהיר המבקש, בו מצהיר הוא גם זאת:

"...אני קבלתי את כתב התביעה בתיק דנן אך עקב חוסר ידע מספיק סברתי כי אני אקבל הזמנה לדיון לבית המשפט ומשכך לא הגשתי כתב הגנה במועד.."

באשר להגנה לכאורה (לו תקובל הבקשה) מצהיר המבקש, כי אך בחלוף כשנתיים למן ביצוע עבודתו (זיפות גג הבית המשותף) פנה אליו ועד הבית, בשם דיירי הבית.

הסכום הנתבע מופרז ועולה על פי 3 מהסכום שנדרש על ידו לביצוע הזיפות.

תשובת המשיבה מיום 01/05/2013 מציינת עניינים רבים שאינם ממן העניין (תשובת הדיוטות) ואלו שכן – תמציתם: בסמוך לאחר ביצוע עבודתו בבית המשותף (בחורף הראשון) הוצף הגג בשל סתימת המירזוב בעטייה של עבודת הנתבע.

עוד מציינת התשובה, כי המבקש מודע היטב לחובותו להגיש כתב הגנה, הואיל ואין זו ההתדיינות הראשונה בבית משפט.

התשובה מצביעה על כך, שהמבקש נמנע מלהפקיד עירבון לצורך עיכוב הליכי היצועו של פסק הדין.

תשובת המבקש מיום 07/05/2013 אינה אלא חזרה על עיקרי בקשתו.

לאחר בחינת מכלול הכתבים, אין לי אלא לדחות את בקשת המבקש.

אין כל מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק, באשר אין כל מחלוקת כי כתב התביעה הומצא לנתבע והאחרון ביכר להיתמם חלף להתגונן מפניו. כעולה מצרופות תשובת המשיבה, ביהמ"ש אינו בלתי מוכר לו: כך קבע ביהמ"ש המחוזי בעניינו, בהחלטה מיום 28/06/2009: "...נראה כי החייב שיטה בבית המשפט, בכנ"ר, בנאמנה ובנושים משהציע בשנת 05 הסדר לנושיו, ומאז נאלם דום..."

המבקש הפגין אדישות מוחלטת כלפי כתב התביעה שנמסר לו כדין, אינו יכול להיתממם ולחסות תחת טענה בלתי קבילה, לפיה ציפה לזימון, מעת שנמסרה לו הזמנה לדין, ופורט בה מה רשאטי הוא לעשות ועד מתי ייעשה כן.

איש לא מנע מן המבקש את יומו בבית המשפט, זולת הוא עצמו.

איני רואה ב"טענות ההגנה" של המבקש אף לא את ראשיתה של הגנה לכאורה, באשר כל כולן מכומתות על ידו, מושוות למחיר שדרש לביצוע עבודה עם עלות התיקון של הנזק המיוחס לו, משל ישנה הקבלה מלאה בין הסכום ששולם לו בעבור עבודתו, לבין הנזק המיוחס לו כתוצאה מביצועה.

מול זכות הגישה לביהמ"ש, אשר כאמור נמנעה מן המבקש במו ידיו, ניצבת זכותו של תובע לסופיות הדיון בתסיעתו.

אדישות המבקש מעת שהומצא לו כתב התביעה גובלת בזלזול בהליך המשפטי ובתובעת גם.

הנתבע ישא בהוצאות התובע בגין העיסוק שכפה עליו בבקשתו, בסך 750.00₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ח סיון תשע"ג, 06 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: