בן סימון נ' המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע

החלטה

1.לפניי בקשה שהגיש התובע, אהרון בן סימון (להלן – המבקש) לזימון המומחית הרפואית ד"ר עינת שיינר (להלן – המומחית) לחקירה נגדית או לחילופין למינוי מומחה אחר/נוסף.

2.הנתבע, המוסד לביטוח לאומי (להלן – המשיב) מתנגד לבקשה.

3.לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה כמו גם בחוות דעתה של המומחית ובחוות דעתה המשלימה הנני קובעת להלן –

4.באשר לבקשה לזימון המומחית לחקירה נגדית –

א.סעיף 14 (ד) להנחיות הנשיאה בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים (להלן: "ההנחיות") קובע:

"במתן אפשרות להציג למומחה שאלות הבהרה מתייתר הצורך בהזמנת המומחה לחקירה נגדית. על כן, בעניין שבשגרה, אין המומחה מוזמן לחקירה נגדית על חוות דעתו, ואין להיעתר לבקשה להזמנתו. בית הדין ייעתר לבקשת הזמנת מומחה לחקירה נגדית אך במקרים חריגים המצדיקים חקירה כאמור ובהחלטה מנומקת..."

ב.לטענת המבקש, מדובר במקרה חריג המצדיק מתן רשות לחקירת המומחית בחקירה נגדית בפני בית הדין זאת לאור מורכבות הנושא והשאלות הרבות שיש להפנות למומחית.

ג.כן טוען המבקש כי בנסיבות הקיימות, השיטה של הפניית שאלות הבהרה למומחית אינה מאפשרת חקירה רצופה שלה בעקבות תשובותיה לשאלות ההבהרה – נתון המקשה על עימותה בגרסת ועמדת המבקש.

ד.מנגד, טוען המשיב כי לאור הנחיות הנשיאה, אין מקום לזמן את המומחית לחקירה נגדית וכי העובדה שבחלק מן התיקים שהובאו לפניה לא מצאה קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה לעבודה אינה מהווה עילה מוצדקת לחקירתה בבית הדין.

ה.מוסכמת עלי טענת ב"כ המבקש לפיה מדובר בתיק מורכב אשר מתעוררות בו שאלות כבדות משקל. דא עקא, סבורני כי דווקא בשל מורכבותו של התיק, שאלות ההבהרה דורשות תשובות מעמיקות אשר ניתן לענות עליהן בצורה מיטבית בכתב תוך הפנייה למקורות שונים.

ו.עיון בחוות דעתה של המומחית מעלה כי מדובר בחוות דעת מורכבת, ארוכה ומפורטת וכך גם חוות דעתה המשלימה. דומני כי הפניית שאלות הבהרה נוספות, ישרתו את התובע טוב יותר מאשר באמצעות חקירה נגדית.

ז.לפיכך אינני רואה מקום, בשלב זה, להיעתר לבקשת התובע לחקור את המומחית בחקירה נגדית.

5.באשר לבקשה למינוי מומחה נוסף/אחר

א.ככלל, אין לפסול חוות דעתו של המומחה אם ניתן לתקן את הפגם באמצעות הפניית שאלות הבהרה, ובכל מקרה אין מקום לפסילת חוות דעת של מומחה – רק מאחר ואיננה עולה בקנה אחד עם עמדת אותו צד.

ב.ברע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' (פ"ד נו (4) 673), נקבע כי מינוי מומחה נוסף לא יעשה כדבר שבשגרה אלא רק כאשר תחושת השופט היושב לדין הינה כי אין בידו להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה וכי נותרו ספקות או שאלות בלתי מוכרעות גם לאחר חוות הדעת.

בעב"ל 421/09 המוסד לביטוח לאומי נ' בן סימון, (מיום 8.3.10) נדון, בין היתר, עניין מינויו של מומחה אחר ובית הדין הארצי, תוך הסתמכות על הנחיות הנשיא (בדימוס) אדלר, קבע –

"על פי הנחיית הנשיא, אם מצא בית הדין כי המומחה חרג בחוות דעתו ממסכת העובדות שקבע בית הדין, או מצא טעם אחר שלא להתחשב בחוות דעתו, ימנה מומחה אחר.

מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה הראשון שמונה. לא על נקלה תיפסל חוות דעתו של המומחה, אלא צריך טעם ממשי לפסילתה; כמו - התעלמות חוזרת ונשנית מן המסכת העובדתית למרות ששימת הלב הופנתה לנסיבותיה, או התקבעות בדעה מסוימת חרף ההנחיה המשפטית שניתנה, או פגם אישי שנפל בנותן חוות דעת לבית הדין.

בעיקרו של דבר, הטעמים בהם יחליט בית הדין על החזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים שתשב בהרכב חדש, דומים לטעמים בגינם יש למנות מומחה רפואי אחר בשלב ההכרה בפגיעה כפגיעת עבודה." (ההדגשות הוספו – א.ס.).