בן נעים נ' מדינת ישראל הועדה המיוחדת מכח חוק יישום תוכנית

החלטה

הרקע

1. לפנינו בקשה, שהוגשה ביום 23.5.13, אשר בה מתבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו מכוח סעיף 13(ב) לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה- 2005 (להלן – החוק) ולהאריך, מטעמים מיוחדים שיירשמו, את המועד להגשת בקשת המבקשים למשיבה.

2. על פי הבקשה, המבקשים היו בעלים של משק חקלאי ביישוב המפונה גדיד.

ביום 21.4.09 התקבלה החלטת ועדת הזכאות בעניינם של המבקשים לפיה הם זכאים לפיצוי סופי על פי החוק, אולם לא ניתן להם פיצוי בשל פרטי רכוש קבוע או פרטי מבנים הואיל ורכיבים אלה לא נרשמו בטופס י"א (טופס הפחת).

3. בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון מיום 15.5.12 בעע"מ 7792/09 כליף תעשיות (1994) בע"מ נ. הוועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות (להלן – פס"ד כליף), ולאחר שבקשת המשיבה לקיום דיון נוסף בפסק הדין נדחתה ביום 17.7.12 – פנו המבקשים אל המשיבה ביום 29.4.13 לקבלת תשלום מיוחד , לפנים משורת הדין (נספח 1 לבקשה), אולם פנייתם נדחתה ביום 16.5.13 בטענת התיישנות (נספח 2 לבקשה).

מכאן הבקשה שלפנינו.

טענות המבקשים

4. המבקשים טוענים כי עד לפס"ד כליף, בו הנסיבות דומות לנסיבותיהם, פירשה המשיבה את סמכויותיה על פי סעיף 137 לחוק בצורה מצמצמת ופסקה פיצוי אך ורק על פי טופס הפחת, ואילו פס"ד כליף, שהבהיר למשיבה את סמכויותיה, פתח מחדש את הפתח להגיש בקשות למשיבה, בקשות אשר נדחו קודם לכן.

לטענתם, לאור עמדתה של המשיבה לאורך השנים, בתקופה שבין 2005 ועד שניתן פס"ד כליף בשנת 2012, לא היה כל טעם לפנות למשיבה שכן היה ברור שהפנייה תידחה.

מאידך, לאחר פס"ד כליף, לאור שגיאת המשיבה בפרשנות סמכותה – קמה הצדקה להאריך את המועד להגשת הבקשות למשיבה, בין היתר, גם על סמך ההגינות השלטונית.

5. המבקשים טוענים גם, כי סעיף 13(א) לחוק , המגביל את התקופה להגשת תביעות לפיצוי , אינו חל על הוועדה המיוחדת, שכן מעבר לעובדה שהסעיף חל על "תביעה" המוגשת לוועדת הזכאות ולא על "בקשה" המוגשת לוועדה המיוחדת, הרי שממילא מדובר "במעגל שוטים", שכן הוועדה המיוחדת מוסמכת לאשר פיצוי למי שלא מתקיים בו תנאי מתנאי החוק, לרבות בכל הנוגע למועד הגשת הבקשות .

טענות המשיבה

6. לטענת המשיבה, דין הבקשה להידחות על הסף שכן לא נזכר בה כל טעם המהווה "טעם מיוחד" לעניין סעיף 13(ב) לחוק.

לטענתה, פס"ד כליף אינו חל על מקרה כמו זה של המבקשים, הואיל וטענתם לעניין פיצוי בערכו הריאלי של המבנה הועלתה לראשונה רק בפני המשיבה, והם המתינו לא פחות מ – 4 שנים עד להעלאת טענה זו.

7. המשיבה טוענת כי אדם שלא העלה טענה מסוג זה לאורך שנים רבות כל כך - חזקה עליו שלא עלה בדעתו כי הייתה קיימת לו עלות כלשהי נוספת , שאינה מגולמת בפיצוי שקיבל, וכי הוא למעשה וויתר על טענות מסוג זה.

8. לטענת המשיבה, לא יעלה על הדעת שכעת, 8 שנים לאחר הפינוי, יתאפשר לכל מפונה לטעון כי היו לו מבנים אשר לא בא זכרם מעולם בפני וועדות תנופה , או שקיימות עלויות נוספות למבנה כלשהו אשר לא נרשמו בטופס הפחת, וכי לאור טענה לקונית זו לבדה, שלא מבוססת על בדל של ראיה - זכאי הוא לפיצוי.

9. המשיבה מבקשת לדחות את עמדת המבקשים לפיה "לא היה טעם לפנות לוועדה המיוחדת" וטוענת כי ככל שהמבקשים היו סבורים כי עמדתה של הוועדה המיוחדת היא אכן מנוגדת לחוק – היה עליהם לטעון טענותיהם בפניה ובמידת הצורך לעתור על החלטתה, כפי שעשו רבים אחרים ובניהם מר כליף.

דיון והכרעה

10. כפי שהבעתי כבר את דעתי בהחלטה מיום 25.9.13 בו"ע 45509-03-13 – נראה שגם במקרה דנן דין הבקשה להתקבל.