בן משה נ' מוסדות משנת יאודה ובנות יאודה ואח'

החלטה

הבקשה להטלת עיקול זמני וצו עיכוב יציאה מהארץ נמחקה בהתאם להחלטת בית הדין מיום 23.11.11, ולא מצאתי טעם להאריך את המועד להשלמת פרטים.

למעלה מהצורך יובהר כי דין הבקשה להטלת עיקול זמני להידחות עם לגופה, בין היתר מן הנימוקים שיובאו להלן בתמצית:

מרבית רכיבי התביעה אינם נתמכים בראיות מהימנות המקימות זכות לכאורה, למעט התביעה לפיצויי פיטורים המבוססת על מכתב פיטורים והתביעה לדמי הבראה, בסך כולל שעומד על 8,541 ₪ לשיטת התובעת;

לא הובאה ראשית ראיה לקיומה של יריבות בין התובעת לנתבעים 2 עד 4;

מנספחי כתבי בית הדין עולה כי הנתבעת 1 נמחקה;

ממלא, התובעת לא הראתה כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין;

התביעה הוגשה בשיהוי של 6 שנים, והבקשה הוגשה למעלה משנה לאחר הגשת התביעה;

חשש בעלמא מהברחת נכסים או אי תשלום הוצאות שנפסקו בדיון מיום 14.9.11 אינו מספיק; המועד לתשלום ההוצאות שנפסקו ביום 10.11.11 לא חלף;

העברת הניהול לכאורה של הנתבעת 1 לידי הנתבע 5 אינה מעלה או מורידה;

באשר לבקשה לעיכוב יציאה מהארץ נטל הראייה על המבקש להטיל צו עיכוב יציאה מהארץ הוחמר בעקבות חקיקות יסוד: כבוד האדם וחירותו שהכיר בזכות לצאת מן הארץ באופן חופשי כזכות חוקתית.

מתן צו כאמור שלא על יסוד ראיות מבוססות ומוצקות דיין כאמור לעיל, עלול לפגוע בזכויותיהם של הנתבעים. באיזון בין אינטרס של התובעת להגשים זכויותיה, כפי שייקבעו בפסק הדין באמצעות מניעת יציאתם של המשיבים מהארץ, לבין האינטרס של הנתבעים, שזכותם החוקתית לא תפגע, מצאתי מקום להעניק לאינטרס הנתבעים מעמד עדיף הנגזר, הן מנטל ההוכחה שבו נושאת התובעת, והן מהיותה של הזכות לצאת מן הארץ באופן חופשי זכות יסוד.

עוד יש להביא במסגרת עריכת האיזון האמור, את העובדה שהתובעת מבקשת להקדים את הפגיעה בזכויות הנתבעים, עוד קודם שזכתה בפסק דין לטובתה, וכן שהזכות לצאת מן הארץ הינה, כאמור, זכות חוקתית אשר כל רשות, ובכלל זה בית המשפט, חייבת לכבדה.

סוף דבר – על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת הנתבעים, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט חשון תשע"ב, 26 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.