בן מיור(עציר) נ' מדינת ישראל

נוכחים:

מטעם העורר עו"ד ערפאת

מטעם המשיבה עו"ד שירי שחף

העורר באמצעות שב"ס

החלטה

נגד העורר, הוגש כתב אישום, ובו שני אישומים המייחסים לו קבלת דבר במרמה בנסיבות חמורות עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להן:"החוק").

האישום הראשון:

במחציתה הראשונה של שנת 2009, רכש העורר מחברת רויאל, העוסקת ביצור ואספקת מוצרי פלסטיק( להלן:"חברת רויאל"), כסאות פלסטיק במחיר של 21 ₪ לכסא לפני מע"מ, וסחורות נוספות בסך כולל של 51,655.53 ₪. תמורתם מסר לרויאל 4 שיקים דחויים. זאת, ביודעו כי במועד פירעונם לא יהא בחשבונו כיסוי על מנת לכבדם תוך כוונה ליטול את הכיסאות ללא תמורה. מטיע זגייר הינו מנכל החברה והמתלונן באישום זה( להלן:" המתלונן").

האישום השני:

בחודש דצמבר 2010 חתם העורר על הסכם עם תחנת הדלק פאי בטבריה, לפיו הוא מבקש להצטרף כלקוח לתחנת הדלק. יוסף מורד הינו מנהלה של התחנה והמתלונן באישום זה (להלן: "המתלונן השני"). בהתאם להסכם, קיבל העורר כרטיס תדלוק, באמצעותו יוכל לתדלק בתחנה, לאחר מכן קיבל כרטיס נוסף. בין הצדדים סוכם, כי העורר ישלם 7.30 ₪ לליטר כולל מע"מ. במידה וישלם את חובו במזומן יקבל הנחה נוספת של 15 אגורות על כל ליטר. עוד סוכם, כי העורר ישלם, עד ה-10 לחודש לאחר כל חודש שוטף, את תמורת רכישותיו במהלך החודש. לשם ביטחון- נדרש העורר למסור את פרטי כרטיס האשראי שלו. העורר אכן מסר פרטי כרטיס אשראי הנחזה להיות כרטיסו, אולם בפועל לא היה זה כלל כרטיס אשראי, אלא היה זה כרטיס נטען – אשר ניתן לשלם באמצעותו אך ורק את סכומים שנטענו בו. במועד חתימת ההסכם ולאחר מכן הייתה בכרטיס יתרת זכות בסך של עשרות שקלים בודדים.

בחודשים הראשונים לאחר חתימת ההסכם, רכש העורר דלק באמצעות כרטיס התדלוק בסכומים של 2,000 ₪ בממוצע לחודש ואף פרע את חובו במזומן. זאת במטרה לרכוש את אמון התחנה. בחודשים מאי-יוני 2011 רכש העורר, בעצמו ובאמצעות אחרים ע"י כרטיסי התדלוק שהיו ברשותו כמות גדולה של דלק בסך 8,630 ליטר בשווי 62,490.52 ₪. העורר לא פרע את תמורת רכישת הדלק. את הדלק שמשך מכר העורר לאנשים שונים בסכום נמוך מהמחיר בו רכש אותו – בסכומים אשר נעו בין 6 ₪ ל-6.50 ₪ לליטר (כולל מע"מ).

ביום 5/9/11 הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד לקבלת תסקיר מעצר בעניינו.

העורר הגיש ערר על החלטה זו - עמ"ת 20941-09-11. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר חלקית והחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת שיבחן קיומן של ראיות לכאורה ומידת עוצמתן.

ביום 26/9/11 ניתנה החלטת בית משפט קמא אף לעניין הראיות, לפיה נקבע כי אכן קיימת תשתית ראייתית וכי העורר יישאר במעצר עד לקבלת תסקיר שירות המבחן, אשר לאחר קבלתו יתקיים דיון בשאלת החלופה.

מכאן הערר שבפני.

החלטת בית משפט קמא

בהחלטתו, נשוא ערר זה, קבע בית המשפט קמא, כי נמצאה לו, בחומר הראיות, תשתית ראייתית מספקת לצורך מעצרו של העורר. בית המשפט סקר בהחלטתו עדויות, שנגבו מפי העדים יצחק חגוט, ומשה כמיסה המתארות כי העורר מכר להם את הכיסאות שקנה מחברת רויאל וכן את עדותו של מחמוד סאלח לפיה, העורר השאיר בידיו כסאות למען ימכור אותם עבורו. כן נסקרה עדותו של המתלונן באישום הראשון, אשר תיאר את כריתת ההסכם בין הצדדים ואת קבלת השיקים הדחויים. על סמך ראיות אלה ולפי החשבוניות שצורפו לתיק החקירה, הסיק בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה דיות להרשעת העורר באישום הראשון.

באשר לאישום השני, סקר בית המשפט קמא מספר עדויות של עדים, אשר טענו כי העורר מכר להם דלק במחיר נמוך יותר מהמחיר עליו התחייב בתחנת פאי (עדויות אלי סלאם וסמי אבודרהם); עדותו של העד (חיים מלכה), לפיה קיבל מידי המשיב כרטיס תדלוק ומילא באמצעותו ג'ריקנים רבים, אשר היו מיועדים לחוף סירונית; עדותו של זהאי איכסנדר – עו"ד שרישיונו נשלל - לפיה, תמורת הגשת בקשות להוצל"פ מילא העורר את רכבו בדלק באמצעות כרטיס תדלוק; עדותו של בצלאל מורד, לפיה רכש מהעורר דלק ואף קיבל שני ג'ריקנים בונוס על תשלום מע"מ, זאת לאחר שהעביר לידי העורר 11,385 ₪; עדותו של המתלונן השני-מנהל תחנת הדלק, לפיה, מצפייה במצלמות האבטחה ראה אנשים שונים הממלאים דלק ברכביהם וכן ראה את העורר מגיע עם ג'ריקנים ומשאיות. העד הסביר, כי לאחר שנוכח כי העורר מילא דלק בערך של 21,000 ₪ משך 48 שעות, הבין כי נפל למלכודת.

בית משפט קמא קבע כי די בראיות לכאורה אלה, אשר יש לקבלן, לצורך הליך זה. כאשר מנגד לא מצא ראיות סותרות, אשר יש בהן לקעקע את גרסת התביעה. בית משפט קמא התייחס בהחלטתו אף לעברו הפלילי העשיר של העורר אשר מלמד על העדר מורא מפני החוק.

על כן החליט להותיר את העורר במעצר, עד לקבלת תסקיר המבחן ובחינת חלופת מעצר.