בן יוסף נ' יהלומי א.שורץ ובניו בע"מ

החלטה

1.ביום 5/11/12 ניתנה החלטה המחייבת את התובע בהפקדת ערובה להוצאות ע"ס 75,000 ₪.

2.ביום 24/12/12 הגיש התובע בקשה להתיר חלף ערובה או ערובה אחרת ומתן ארכה להפקדת הערובה.

לטענת התובע, בידי המשיבה סכום המופקד בקרן פנסיה על שם התובע, בסכום של עשרות אלפי ₪.

לפיכך, ביקש לקבל נתונים אודות הכספים המופקדים בקופ"ג ולהורות כי הסכום המופקד, ישמש כערובה להבטחת הוצאות הנתבעת.

3.הנתבעת הגיבה וטענה כי אין מקום לקבל את החלופה שמציע התובע, כי הכספים המופקדים אינם שייכים לתובע, כי במסגרת כתב הסילוק ויתר על זכותו לקבלת כספים אלה.

נטען עוד כי בנסיבות הפיטורים, התובע לא זכאי לכספי הפיצויים ולכספי המעסיק בקופ"ג.

עוד נטען, כי לאור הוראות סעיף 26 לחוק פיצויי הפיטורים, הכספים המופקדים אינם ניתנים לעיקול או שעבוד ולכן אינם כספים נזילים ואינם יכולים לשמש ערובה להוצאות.

4.לאחר עיון בבקשה ובתגובה, להלן החלטתי.

5.כספי הפיצויים שבקופת הפנסיה, אינם שייכים לתובע, כל עוד לא הוכרעה השאלה האם הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

לפיכך ולאור טענות הנתבעת בכתב ההגנה, לא ניתן להשתמש בכספים אלה כערובה להוצאות.

6.בעניין כספי התגמולים, חלק העובד וחלק המעביד, צודקת הנתבעת בעמדתה כי כספים אלה לא ניתנים לעיקול או לשעבוד, בהתאם להוראות סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים.

7.על התובע מוטל הנטל להוכיח כי מדובר בכספים נזילים אשר יוכלו להיות מועברים לידי הנתבעת, ככל שתביעת התובע תדחה והתובע יחוייב בהוצאות משפט.

התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו.

ראשית, נוכח טענות הנתבעת, ספק אם כספי התגמולים חלק מהעסיק, יועברו בסופו של דבר לתובע.

שנית, אין כל בטחון כי כספים אלה יוכלו להיות משוחררים לנתבעת ככל שיפסקו הוצאות משפט לזכותה, נוכח הוראות בסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים.

8.לאור האמור, בקשת התובע נדחית.

9.על התובע להפקיד את הסכום שנקבע בהחלטתי, בקופת בית הדין, לא יאוחר מיום 15/3/13, שאם לא כן, התביעה תדחה.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ג, (14 פברואר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: