בן טוב נ' לנדר ואח'

פסק דין

זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מ- 1.5.13 שבה היו מעורבים מונית התובע ורכב הנתבע 1 שהיה מבוטח אצל הנתבעת 2.

התובע עותר לסכומים הבאים:

1. תיקון הרכב 2,124 ₪

2. שכ"ט שמאי 410 ₪

3. הפסד 2 ימי עבודה 700 ₪

________________________

סה"כ 3,234 ₪

התובע נסע ברח' פתח תקוה מצפון לדרום והגיע לרמזור אדום. הוא היה בנתיב השמאלי והתכוון לעשות פניית פרסה.

כאשר הרמזור התחלף התובע החל בפנייתו.

לטענתו עמד כמטר מצד הכביש וזאת על מנת לבצע את הפרסה באופן שוטף אולם:

"שאני מסתובב באיטיות כי הסיבוב הוא חד הנתבע הגיע במהירות מופרזת ... פגע בי בצד הימני של הרכב."

התובע טען נמרצות שלא נאלץ לעצור ולנסוע אחורה על מנת להשלים את הפרסה.

עמדת הנתבע 1 היא שהתובע בניגוד לדבריו אכן נאלץ לעצור במהלך הפרסה ולנסוע אחורה, וזו הסיבה להתנגשות.

הנתבע התכוון לפנות שמאלה ברמזור ולכן נסע אף הוא בנתיב השמאלי .כמו כן הנתבע 1 טען שלא ניתן לעשות פרסה במקום מבלי לעצור ולנסוע אחורה.

הנתבע הציג תמונות המקום על מנת לתמוך בטענה זו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה, ולהלן הנימוקים:

1.כללית, העדפתי את גיסת התובע בקשר לתאונה לעומת גרסת הנתבע 1.

2.שוכנעתי כי נהג מקצועי כגון התובע יכול היה לבצע את פניית הפרסה במקום ללא צורך לתמרן לאחור והסיבה לתאונה הייתה שהנתבע לא שמר על מרחק בעת פנייתו שמאלה.

3.גם אם התובע אכן נאלץ לתמרן אחורה בעת הפניה, דבר שכלל לא הוכח, הרי היה על הנתבע להבחין בכך ולשמור המרחק הנדרש.