בן חמו נ' תעבורה

החלטה

המבקשת עתרה להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מיום 8.4.11. הבקשה הועברה לתגובת המשיבה אשר התנגדה לה.

לאחר עיון במסמכים שהוגשו ושקילת טיעוני הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

אין חולק כי הדוח נמסר לידי המבקשת, ולמעשה אין בפיה כל הסבר מדוע לא הגישה בקשה להישפט במועד, כנדרש, בתוך 90 יום מקבלתו. הפעולה הראשונה בה נקטה המבקשת היא משלוח מכתב בחודש נובמבר 2011, שבעה חודשים לאחר קבלתו, למדור פניות הנהגים בבקשה לביטול הדוח, והבקשה דנן הוגשה רק בחלוף 11 חודשים מקבלת הדוח.

בהיעדר כל הסבר למחדלה של המבקשת, אינני מוצא מקום לקבלת הבקשה. באופן דומה קבע לאחרונה בית המשפט העליון כי דחיית בקשה המוגשת 10 חודשים לאחר העבירה הינה מוצדקת, גם כאשר קיימת טענה כי המבקש כלל לא נהג ברכב – רע"פ 9565/11 איל ויינברג נ' מדינת ישראל וברע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון כי:

"בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט."

יתרה מכך, אף בהתעלם מהאיחור בהגשת הבקשה ספק אם עומדת למבקשת הגנה של ממש כנגד העבירה המיוחסת לה. על פי הדוח שהוגש הבחין השוטר במבקשת כשהיא אוחזת בטלפון ועושה בו שימוש תוך כדי נסיעה. תגובתה הראשונית של המבקשת הייתה כי היא אינה יכולה שלא לענות לשיחה מנכדה, ואין רמז לטענה כי השימוש בטלפון נעשה בעת עמידה ברמזור.

אף בפנייתה למשטרה מודה המבקשת כי "עשתה טעות" ומלינה בעיקר כנגד גובה סכום הקנס, כאשר הטענה שדיברה ברמזור מוזכרת "דרך אגב".

אף אם אניח לטובת המבקשת כי השימוש בטלפון נעשה רק בעת העמידה ברמזור, ספק אם מדובר בהגנה טובה. דומני כי נושא זה, האם האיסור להשתמש בטלפון כשהרכב "בתנועה" מתייחס כאשר הרכב נע במרחב או אף כל עוד הינו מצוי בשטף התנועה שבכביש (להבדיל מחנייה או עמידה בצד הדרך), טרם הוכרע, ולא ניתן לומר כי דחיית הבקשה תביא למבקשת לעיוות דין.

אשר על כן, מכל הנימוקים שלעיל, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, י' אייר תשע"ב, 02 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: