בן חמו נ' מדינת ישראל

המערערה עטנה לעצמה

למשיבה טען עו"ד ערן בר אור

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתעבורה בחיפה, (להלן – "בימ"ש קמא"), אשר ניתן ביום 12.12.11 על ידי השופט ש. בנג'ו בתיק 5743-11-11.

המערערת הובאה לדין בבימ"ש קמא בגין עבירה של אי מתן זכות קדימה לכלי רכב הבא או נכנס אל הצומת, עבירה בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה – תשכ"א-1961 וסעיף 64 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961.

בכתב האישום נטען כי המערערת נהגה ביום 6.9.11 ברכבה בצומת מוצארט – בקרית ביאלק ולא צייתה לתמרור 302 המוצב בכיוון נסיעתה, בכך שלא נתנה זכות קדימה לרכב אחר.

המערערת זומנה לשימוע ואכן התייצבה בפני קצין שהחליט שלא לפסול את רשיונה מנהלית.

המערערת לא התייצב לדיון שנקבע בדו"ח העבירה ליום 12.12.11 ועל כן נידונה בהעדרה לקנס כספי בסך של 600 ₪ ופסילה של 3 חודשים על תנאי לשנתיים.

המערערת הגישה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, אך בימ"ש קמא דחה את בקשתה.

הערעור מופנה כנגד החלטת בימ"ש קמא וכנגד פסק הדין שניתן בהעדר.

המערערת טוענת כי השוטר שערך את הדו"ח לא מסר לה כל עותק ממנו ועל כן היא לא זומנה כדין ומכאן שלא ידעה על מועד הדיון.

לטענת המערערת השוטר נטל ממנה את רשיון הנהיגה והפנה אותה לשימוע בפני קצין, למחורת היום, תוך שהוא נותן לה אישור זמני לנהיגת הרכב ובהתאם לכך התייצבה בפני הקצין שהחליט שלא לפסול את רשיונה מנהלית.

המשיבה ביקשה דחיית הדיון בערעור כדי לאפשר לה לקבל את הדו"ח המקורי ויתר המסמכים ואכן ממסמכים אלו עולה כי המערערת חתמה על טופס הזימון, הדו"ח, ועל החלק האחורי של הדו"ח המתייחס לדבריה.

לדעת המשיבה אין כל מקום לקבלת הערעור כי בעניינה של המערערת לא מתקיימת אף חלופה מהעילות הדרושות לביטול פסק הדין שניתן בהעדר. אין בידי המערערת כל נימוק סביר להיעדרותה, היא חתמה על ההזמנה לדין וכי אין בידה כדי להצביע על קיומו של נימוק שיש בו כדי ליצור חשש ממשי לעיוות דין.

לאחר שעיינתי בפסק הדין, בהחלטת בימ"ש קמא, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את החלטתו של בימ"ש קמא וכן את פסק דינו.

המערערת עמדה על טענותיה כי היא לא קיבלה עותק מהדו"ח ולכן לא יכלה לדעת על מועד הדיון. אמנם המערערת לא הגישה תצהיר, אך טענה זו העלתה לאורך כל הדרך. בל נשכח כי המערערת לא הייתה מיוצגת הן בפני בימ"ש קמא והן בפני, גם כן.

המערערת טענה כי היא לא עברה כל עבירה , עצרה את רכבה, חצתה את הצומת מבלי להפריע לרכב אחר והא-ראיה שלא התרחשה כל תאונה.

אין חולק כי לו אכן היא לא קיבלה לידיה את הזימון לדין, בדרך של קבלת דו"ח העבירה, לא ניתן לומר כי היא זומנה כדין. אכן חתימותיה על הדו"ח מהוות אישור על קבלת הדו"ח, קרי, הזימון לדין, זה מחד גיסא ומאידך עומדת טענתה כי היא קיבלה אך ורק את הרשיון הזמני, תוך הפנייתה לשימוע למחרת היום בפני קצין, טענה הנתמכת בכתוב על גב הדו"ח.

הגם שחתימתה על קבלת הזימון אמורה לפעול לחובתה, עדיין יש בגרסתה הנתמכת על ידי חלק מרישומי השוטר, כדי ליצור ספק בהקשר לחוקיות הזימון, על כן, ספק זה שפועל לטובתה ביחד עם הכחשתה המיידית את טענת השוטר כי היא ביצעה עבירה, הכחשה המוצאת תימוכין בדו"ח, שם אמרה כי:

"מבחינתי עצרתי, היה לי את שדה הראיה על מנת לצאת עם הרכב". תימוכין לטענת המערערת אנו מוצאים גם בדברי השוטר שערך את הדו"ח וכתב בחלק הראשון של פרק נסיבות העבירה: