בן חמו נ' לביטוח ואח'

פסק דין

1.עסקינן בתאונת דרכים מיום 21/6/12 בסביבות השעה 01:00 בשדרות הר ציון בתל אביב. מחלוקת בין הצדדים לעניין סוגיית האחריות ומי מהצדדים חצה הצומת באור אדום.

2.על פי הנטען בכתב התביעה התובע נסע ישר כאשר בכיוון נסיעתו רמזור ירוק. תוך כדי נסיעה ביצע רכב הנתבע פניית פרסה למסלול הנגדי ופגע ברכבו מקדימה בכנף שמאלית קדמית. התובע הופתע ובלם מידית אך עדיין רכבו נהדף.

3.על פי הנטען בכתב ההגנה, נסע הנתבע בשדרות הר ציון כשבכוונתו לבצע פניית פרסה בצומת לווינסקי. הנתבע הגיע לצומת וכשאור הרמזור התחלף לירוק החל לבצע פניית פרסה. כאשר היה הנתבע כבר בסיומה של הפנייה הגיח לפתע התובע בנסיעה מהירה ופגע ברכב הנתבע.

4.הנתבע מוסיף וטוען שעת החל בביצוע הפנייה הבחין שרכבים הנוסעים בנתיב ממול עומדים ברמזור אדום ורק אז החל את פניית הפרסה והתובע אשר נסע בניגוד לרמזור המוצב בדרכו הינו האחראי הבלעדי לקרות התאונה.

5.לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם הגעתי למסקנה לפיה דין גרסתו של התובע להתקבל וזאת מהטעמים הבאים:

א.טוענים שני הצדדים זה כלפי זה שהצד שכנגד הוא זה אשר לא ציית לרמזור אדום בכיוון נסיעתו וכתוצאה מכך גרם הצד שכנגד לתאונה.

ב. עסקינן בשתי גרסאות סותרות. לא מצאתי שיש בעדותה של חברתו של הנתבע, הגב' אורטל, אשר הייתה עימו ברכב (כפי שמצולם בנ/1) בכדי להטות את כפות המאזניים כלפי גירסה זו או אחרת.

ג.יחד עם זאת, על פי הנטען בכתב ההגנה ובהתאם לעדותו של הנתבע, אך בסיום פניית הפרסה הגיע התובע (ר' עמ' 3 ש' 3 ו 8 לפרוטוקול).

ד.בהתאם לתמונות הנזק (ר' נ/1), ניתן להבחין בפגיעה באופן של מכה בכנף השמאלית הקדמית ברכבו של התובע וכפי שנטען על ידי הנתבע, הנזק לרכבו היה בפינה הימנית קדמית תחתונה בפגוש הקדמי.

ה.לאור מיקום הנזקים בשני הרכבים, אין זה סביר שהנתבע היה בסיום פניית הפרסה עת ארעה התאונה – כפי שנטען על ידו, שכן במצב דברים זה היה רכבו אמור להיפגע שלא בחלקו הקדמי אלא בחלקו האחורי או בחלק אחר מצד ימין לאורכו של הרכב ואילו רכבו של התובע לא היה צפוי להיפגע באופן של מכה בכנף השמאלית הקדמית.

ו.נוכח זאת שעדיפה בעיניי גרסתו של התובע לעניין אופן קרות התאונה והדרך בה התנגשו הרכבים על פני גרסתם של הנתבעים, מקבל אנוכי אף את גרסתו של התובע לכך שהוא זה אשר נסע באור ירוק מכיוון נסיעתו.

ז.בהתאם להלכה שנפסקה בע"א 553/73 אליהו נ' ואש (פורסם בנבו), אסור לנהג להיכנס לצומת גם שהרמזור מתיר לו הכניס, אלא אם ברור לו כי ביכולתו לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה.

ח.אי לכך ובהתאם לזאת, התובע היה אמור להבחין ברכב הנתבע שמבצע פניית פרסה מבעוד מועד ושלא להיכנס לצומת במצב דברים זה. התובע העיד שלא ראה בכלל את רכב הנתבע (ר' עמ' 3 ש' 31 לפרוטוקול) והוסיף והעיד שהיה לו המון שטח ושהאירוע היה די מפתיע (ר' עמ' 3 ש' 2 לפרוטוקול). בנסיבות אלו וגם נוכח זאת שמדובר היה בתאונה בשעת לילה ואין כל טענה שמי מהצדדים נסע ללא אורות, הנני קובע שלתובע רשלנות תורמת בשיעור של 30% לעצם קרות התאונה.

6.לסיכומו של דבר, הנני מקבל את תביעתו של התובע בחלקה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 4,647 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

7.כמו כן, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובע (בהתחשב גם בהוצאות מתורגמן והתוצאה אליה הגעתי) בסך של 700 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

8.הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד וזאת תוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח סיון תשע"ג, 06 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: