בן דוד נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

זהו ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן חוק הרדיפות).

העורר, מר ויקטור בן דוד, נולד בשנת 1930 בטריפולי שבלוב. תביעתו לקבלת תגמולים נדחתה ע"י המשיבה ועל כך הוא עורר.

גרסת העורר על קורותיו בתקופת השואה

תמצית הצהרתו המצורפת לתביעה –

ליד מקום מגורי המשפחה ובית העסק שלה, הקימו הגרמנים מחנה צבאי. חיילים גרמנים נכנסו לחנות לחומרי בנין של אביו ולקחו סחורות מבלי לשלם. עצם נוכחותם עוררה בהלה.

העורר מזכיר את ההפצצות על טריפולי ומוסיף כי המחנה הצבאי הגרמני בקרבת ביתם היה יעד להפצצות קשות; "בנינים היו נהרסים ופצועים צועקים מתחת להריסות...אנחנו היינו רצים למקלטים ומתחבאים."

עוד מספר העורר כי אחד מאחיו נלקח למחנה עבודה בעוד ששנים אחרים לא נלקחו כי היו חולים; אחד בגלל מחלת עיניים והשני לא היה מסוגל ללכת (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 14).

במצב שנוצר המשפחה ברחה לכפרים ערביים מפחד הגרמנים.

העורר מתאר את התנאים הקשים בכפרים, סבלה של משפחתו פציעתו שלו כתוצאה מנפילה בעת שהלך להביא מים שהותירה אותו נכה לצמיתות.

עיקרי גרסתו בעדותו בפני הוועדה –

בעדותו הוסיף כי אחיו נלקח לעבודת כפייה ע"י חיילים גרמנים בכוח, אימו ביקשה שיניחו לו, צעקה ובכתה אך הם דחפו אותה. היא פחדה שיבואו לקחת את שני הבנים שנשארו בבית וכבר למחרת הם ברחו לעמרוס. העורר הוסיף כי האח שנשלח לעבודות, שלום בן דוד, מקבל מהמשיבה תגמולים לפי חוק הרדיפות.

עיקרי הצהרתו של האח שלום בו דוד

אחיו של העורר הינו יליד 1924 ולא הגיע להעיד. לבקשת העורר ובהסכמת המשיבה הוגש תיקו ברשות הכולל הצהרתו. התביעה של שלום הוגשה עוד בשנת 1997 וב- 2001 הוכר כנכה לפי חוק הרדיפות. בהצהרתו נאמר כי בהיותו בן 18 נלקח לעבודת כפיה בסידי עזאז. שלום מספר על העבודות המפרכות שהוטלו עליו, על תנאי המחייה הפיזיים הקשים והסבל הנפשי שהיו מנת חלקו.

באשר ללקיחתו למחנה עבודה הסתפק באמירה "הופרדתי מהורי בפעם הראשונה."

הוא מתאר בהצהרתו גם את ההפצצות הקשות ואת ההרס והחרדה שזרעו. דיון

א. ההצהרה של האח שלום אינה תומכת בגרסת העורר ואף ב"כ העורר מאשר זאת באומרו: "האח מתאר את הסבל שעבר עליו במחנה, העורר מתאר את הסבל האישי שלו כנער" (עמ' 6 ש' 14).

אולם, שתיקתו של שלום באשר ללקיחתו בכוח ובאלימות מהבית, לא רק שאינה תומכת בגרסת העורר אלא מעלה ספק בנכונותה, שכן אך טבעי ששלום יזכיר בהצהרתו המפורטת את המעמד הטראומתי המתואר ע"י העורר, אם אכן התרחש כפי שתיאר האחרון.

ב. לקיחת גברים יהודים לעבודות כפייה היתה גזירה קשה שנגזרה על הציבור היהודי שהתקשה לעמוד בה. אולם לא בכל המקרים יציאת הגבר מהבית היתה כרוכה באלימות ועל כך למדנו מסיפורי עוררים רבים אחרים; חלקם סיפרו כי התייצבו במקומות ריכוז ולא הוצאו מביתם בנוכחות כל בני המשפחה ואחרים, אלה שבאו לקחתם מהבית, אם לא גילו התנגדות לא ננקטה נגדם אלימות פיזית. בהתחשב בעובדות ידועות אלה, החומר ההיסטורי שצורף ע"י ב"כ העורר אינו מחזק גרסתו הפרטנית של העורר לגבי אופן הוצאת אחיו מהבית.

ג. בנוסף לאמור לעיל, העורר לא הזכיר בהצהרתו המקורית כי האח שלום נלקח מהבית בכוח והגרמנים דחפו את אימו באותו מעמד וסיפר זאת לראשונה בעדותו בפנינו.