בן-דהן נ' הראל ביטוח ופיננסים ואח'

פסק דין

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 5.9.12 בירושלים.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע הבעלים של קטנוע מ.ר. 6664572 (להלן: "רכב התובע").

הנתבעת 1 היתה במועדים הרלבנטיים מבטחת הרכב מ.ר. 5638814 (להלן: "רכב הנתבעים"). הנתבע 2 הוא הנהג ברכב הנתבעים.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות: גרסת התובע הינה כי כאשר נסע ברכבו ברח' בית הדפוס בירושלים, הגיח רכב הנתבע מחניה חסם את נתיב נסיעת רכב התובע וכתוצאה מכך איבד התובע את השליטה על רכבו אשר נפל על צדו נגרר מספר מטרים ופגע ברכב צד ג'.

גרסת הנתבעים באשר לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לטענתם, הנתבע 2 כי יצא מחניה והחל בפנייה שמאלה לאחר שוידא כי הכביש פנוי. אז הגיע רכב התובע במהירות גבוהה, איבד שליטה על רכבו, סטה מנתיבו ופגע ברכב צד ג' אשר חנה בצד הכביש. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי לא היה מגע בין רכבם לבין רכב התובע.

דיון והכרעה

העידו בפני התובע והנתבע 2. התובע העיד כי נסע ברח' בית הדפוס לאחר שיצא מחנות קטנועים הנמצאת בסמוך. התובע השתלב בכביש ואז לפתע יצא רכב הנתבעים מחניה, פנה שמאלה מבלי שהבחין ברכב התובע וחסם את נתיב נסיעת התובע. בעקבות זאת בלם התובע את רכבו, סטה שמאלה לעבר הנתיב הנגדי ופגע ברכב צד ג' אשר חנה בצד הדרך. התובע טען כי נסע במהירות נמוכה וכי הנתבע 2 יצא מחניה מבלי לוודא כי הכביש פנוי.

לעומת זאת, העיד הנתבע 2, כי יצא מחניה לאחר שוידא כי הכביש פנוי משני צידיו והחל בפניה שמאלה על מנת להשתלב בנתיב הנגדי. הפנייה נעשתה בשלבים, כאשר הנתבע 2 עצר במרכז הנתיב וניסה להמשיך בפנייתו. אז הגיע רכב התובע במהירות, סטה לנתיב הנגדי ופגע ברכב צד ג'. הנתבע הדגיש בעדותו כי החל בפנייה לאחר שבדק כי הכביש היה פנוי מכלי רכב וכי התקדם באיטיות ואף עצר ולאחר מכן הגיע רכב התובע במהירות.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וטענותיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, שכן התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת רשלנות מצד הנתבע 2. המדובר בשתי גרסאות עובדתיות סותרות, כאשר לא הובאה עדות או ראיה חיצונית, שיש בה לתמוך באחת מן הגרסאות. משלא מצאתי טעם להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע 2, ולנוכח העובדה שעל-פי גרסת הנתבע לא הוכחה רשלנות מצדו, שכן לטענתו וידא כי הכביש פנוי טרם החל בביצוע הפניה, הרי שהמסקנה היא כי התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו ועל כן דין התביעה להידחות.

לאור האמור, אני דוחה את התביעה. לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ג, 20 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: