בן גלית נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 6.1.13 (להלן: "הוועדה").

2.הוועדה הפחיתה את אחוזי המוגבלות בניידות שנקבעו למערער בעבר, מ 80% ל – 70%, לאחר שיישמה את סעיף (א) (2) להסכם הניידות באופן חלקי, לאחר שקיבלה את הערר שהוגש על ידי המשיב ודחתה את הערר שהוגש על ידי המערער על החלטת הוועדה מדרג ראשון במסגרת בקשה לבדיקה מחדש.

3.הוועדה קבעה כי:

"מבחינה אורטופדית, מדובר במפרק דיספלסטי מצד שמאל. אולם הראש נמצא במרחשת הטבעית ולכן לא ניתן ליישם סעיף ד-1. מבחינת התנועות במפרק ירך, לא ניתן ליישום.

מבחינה נוירולוגית, לנבדק שיתוק למעשה של רגל שמאל עם שרירים בודדים יוצאים מן הכלל. לגבי שרירי רגל ימין, בדיקה פורמלית של הכוח אינה אמינה בגלל שיתוף פעולה חלקי. בצפייה בסרט וידיאו, אמנם צולם 7 וחצי חודשים לפני הועדה (אך אין מדובר במחלה שמתקדמת במהירות). נראה כי לנבדק יכולת הליכה לא מבוטלת, למרות המגבלות. לאור כל אלו הועדה מיישמת סעיף א-2 באופן חלקי בלבד בשיעור 70%. ערר התובע נדחה, ערר המוסד התקבל".

4.על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי.

טיעוני הצדדים

5.טיעוני המערער, בתמצית, הינם כדלקמן:

א.שיתוק מלא מזכה ב – 80% מוגבלות בניידות, ולא ב - 70% מוגבלות בניידות, כפי שקבעה הוועדה.

ב.שגתה הוועדה בכך שלא נימקה מדוע הפחיתה את אחוזי הנכות שנקבעו למערער בעבר, בפרט משלא חל שיפור במצבו הרפואי.

ג. למערער מוגבלות קשה במפרק הירך, ומוגבלות אף ברגלו הימנית, אליהם הוועדה לא התייחסה.

ד.המערער לא קיבל לידיו את ערר המשיב ולא היה ידוע לו כלל על ערר שכזה.

ה.קלטת הוידאו צולמה בדירת בנו של המערער ברשות היחיד וללא הסכמתו, וזאת בניגוד למצוות סעיפים 2(1) ו-2(3) לחוק הגנת הפרטיות. כניסת החוקר מטעם המשיב לדירת בנו של המערער, נעשתה תוך כדי התחזות של החוקר מטעם המשיב למדביר יונים מטעם העירייה. בנסיבות אלה, פסולה היתה הקלטת מלשמש ראייה בפני הוועדה.

ו.הוועדה פעלה בחוסר תום לב מוחלט ובמגמתיות, ולפיכך יש להורות על החלפת הרכב הוועדה.

6.מנגד, טען המשיב כדלקמן:

א.לא נפל פגם בהחלטת הוועדה. הוועדה שמעה את תלונות המערער ובא כוחו, ערכה למערער בדיקה קלינית, התייחסה למסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, וכן לסרט הוידאו שעמד בפניה והסבירה את החלטתה באופן מנומק וברור.

ב.אין בכך בלבד שמשך שנים רבות קודם לכן נקבעו למערער אחוזי מוגבלות גבוהים יותר, כדי ללמד על פגם משפטי בהחלטת הוועדה. אין המדובר בהכרח בשיפור במצב כי אם בהחלטה הנסמכת על מצבו הרפואי העדכני של המערער כפי שזה נלמד על ידי הוועדה ממכלול הנתונים שהובאו בפניה.

ג.לעניין הליקוי הנטען ברגל ימין – סעיף א-2 להסכם הניידות מביא בחשבון את המוגבלות אף ברגל ימין כתנאי להפעלת הסעיף.

ד.החלטת הוועדה הינה רפואית ונמצאת בתחום מומחיותה וסמכותה הבלעדית של הוועדה ולפיכך אין להתערב בה.