בן ברוך נ' ריצרדצון

פסק דין

1. על פי כתב התביעה, שהוגש לבית משפט לתביעות קטנות ביום 3.3.13, בפסח שנת 2012 ביקש התובע, שהוא תושב חוץ המתעסק בצילום ומתגורר באופן קבוע בקנדה, לשכור את שירותיו של הנתבע, צלם במקצועו, על מנת לקבל צילומים מאתרים שונים בישראל וקטעי וידיאו.

תמורת העבודה הסכים התובע לרכוש עבור הנתבע מצלמה מדגם "ניקון" שעלותה 15,840 ₪ , על פי חשבונית מיום 22.5.12 (להלן – המצלמה).

2. התובע טוען כי לא קיבל את התמורה, דהיינו תמונות ו/או קטעי וידיאו, למעט 18 תמונות , שלא צולמו באמצעות המצלמה , אלא באמצעות המצלמה של הנתבע, דבר שפגע באיכותן.

3. התובע דורש חזרה את המצלמה, ולחלופין – סכום של 17,540 ₪, הכולל את עלות המצלמה וכן הוצאות משפט , לרבות סיוע של עורך דין , הואיל והתובע אינו דובר עברית.

4. יצוין, כי ביום 10.10.12 ניתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד התובע, לבקשת הנתבע, לאחר שנטען כי התובע הגיע לביתו של הנתבע וביקש לקחת ממנו את המצלמה תוך שימוש בכוח ( תיק 9829-10-12).

ביום 15.10.12 בוטל הצו, לאחר שהנתבע הודיע כי התובע עזב את הארץ ולכן בקשתו התייתרה.

5. בכתב ההגנה טוען הנתבע, כי היה הסכם בין הצדדים לפיו , במהלך תקופה של שבועיים בין 22.4.12 ועד 9.5.12, ילווה הנתבע את התובע לאתרים שונים בארץ, כמדריך פוטוגראפי.

במסגרת זו , יצלם הנתבע תמונות סטילס עבור התובע, באמצעות המצלמה של הנתבע (שכן המצלמה עליה הוסכם טרם הגיעה לידיו של הנתבע), וכן יעזור לתובע לצלם בוידיאו, באמצעות מצלמתו של התובע, אולם לא כוידיאוגראפיסט ראשי, שכן הובהר לתובע מראש כי תחום מקצועו של הנתבע איננו וידיאו אלא תמונות סטילס.

הנתבע טוען, כי סוכם שעבור עבודתו ירכוש התובע עבורו את המצלמה, ויכסה את הוצאותיו (נסיעות ואוכל) במהלך ההדרכה.

לטענת הנתבע, עלות שירותיו הסתכמה למעשה בסכום כפול מעלות המצלמה שקיבל מהתובע, הואיל והנתבע גובה סכום של 2,400 ₪ עבור יום עבודה.

עוד טוען הנתבע, כי הוא עמד בהסכם והמשיך לעבוד גם לאחר יום 9.5.12, כדי להכין את תמונות הסטילס, ואף העביר אותן לתובע לחו"ל.

לגבי תמונות הוידיאו טוען הנתבע , כי הן צולמו, כאמור, במצלמתו של התובע , ונותרו ברשותו של התובע.

6. לאחר עיון בכל כתבי הטענות, על נספחיהם, ושמיעת הצדדים (באנגלית) במהלך הדיון שהתקיים ביום 10.4.14 – הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, מן הנימוקים המפורטים להלן.

7. התובע לא הכחיש כי שכר את שירותיו של הנתבע , וכי התמורה תהיה במצלמה שירכוש התובע עבור הנתבע.

המחלוקת נוגעת לאופי השירותים שנשכרו - האם שירותי צילום בוידיאו, כטענת התובע, או שמא שירותי צילום של תמונות סטילס, כטענת הנתבע (ראה פרוטוקול עמ' 1 שורות 23 – 24 וכן עמ' 2 שורות 2 – 3).

הואיל והוכח כי הנתבע אינו מומחה בצילום וידיאו אלא תמונות סטילס, וכי הוא הדגיש זאת בפני התובע לפני תחילת ביצוע העבודה, ועל אף זאת הסכים התובע לעסקה (ראה פרוטוקול עמ' 2 שורות 4 – 12) - ראיתי להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובע.

אם התובע בחר לקיים את העסקה על אף שידע כי אין לנתבע מומחיות בתחום וידיאו - אין לתובע להלין אלא על עצמו, והוא מנוע כעת להתכחש לעסקה, ולכן דין התביעה להידחות.

8. לפיכך, התביעה נדחית.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.