בן אברהם נ' לוי ואזאנא ואח'

החלטה

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות מיום 02.01.14 (כב' השוטפת הבכירה ע. מרדכי). בהחלטה מספר קביעות, ואולם הבקשה שבפני מופנית כנגד אחת הקביעות בלבד, והיא דחיית בקשת המבקש לזמן לעדות את ב"כ הצד שכנגד. הנימוק לדחיית בקשה זו, הינו:

"באשר לעד מס' 3 המבוקש, הרי הינו ב"כ התובעים, ואין כל זכות קנויה בדין לצד שכנגד לבקש להעידו. באם הוא עצמו יבקש להעיד, הרי שמוטל עליו להתפטר מייצוג בטרם ייתן עדות מטעם מרשיו". (סעיף 15 להחלטה).

2.לא יהיה זה מיותר להוסיף, כי בתחילת החלטתו מביע בית משפט קמא את מורת רוחו מכך שבקשות המבקש הוגשו תוך שיהוי ובסמיכות למועד שנקבע לישיבת ההוכחות ליום 23.02.14, לאחר שנאלץ לדחות מועדים קודמים שנקבעו ולאחר שמדובר בתביעות שהוגשו זה מכבר, לאחר שחלפה כמעט שנה ממועד הגשת תצהירי עדות ראשית, לאחר שחלפו יותר משבעה חודשים ממועד קדם המשפט, והיעתרות לבקשות המבקש עלולה להביא לדחייה נוספת של חודשים רבים, לנוכח יומנו העמוס של בית המשפט.

עוד מציין בית המשפט בהחלטתו, כי בקשת המבקש הוגשה כשהיא איננה נתמכת בתצהיר ואין בה הסבר מניח את הדעת לגבי הנחיצות והרלוונטיות הנטענות ביחס לכל מסמך או עד אליו מתייחסת הבקשה.

3.לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא בקביעתו כי אין למבקש זכות קנויה בדין לזמן את ב"כ המשיבים לעדות. זכות כזו נובעת מהוראות הדין, ונחיצות עדותו של ב"כ המשיבים עולה מכתבי הטענות.

4.לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי לדחותה אף ללא צורך בקבלת עמדת המשיבים.

5.המבקש הגיש את בקשת רשות הערעור ביום 02.02.14, במועד האחרון האפשרי (או בסמוך מאד לכך), על אף הערות בית משפט קמא בדבר החשש כי הוא מבקש לדחות את הדיון בחודשים רבים נוספים, ובכך חיזק חשש זה. כאמור, קבועה ישיבת הוכחות ליום 23.02.14, ואם אכן המבקש תם לב ומבקש לקיים את הדיון במועדו, לא היה כל מקום להגיש את הבקשה (שהיא קצרה ופשוטה) תוך שיהוי, לקראת תום המועד להגשתה, כאשר בידוע הוא כי קבלת בקשת רשות ערעור מחייבת הליכים קודמים: קביעת עירבון, הפקדתו וקבלת תגובת הצד שכנגד, כל אלה אורכים זמן ומסכנים את קיום ישיבת ההוכחות במועד.

6.אך גם לגופה, דין הבקשה להידחות.

עסקינן בהחלטה דיונית גרידא, אשר נתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור לא תתערב בה בדרך כלל, אלא במקרים חריגים ר' רע"א 6195/12 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אתי שימר ואח' (מיום 25.10.12):

"לא בנקל תיטה ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת בנושאים אלו, פרט למקרים החריגים בהם סוטה ההחלטה באופן קיצוני ממתחם הסבירות".

העניין שבפני אינו נכנס למסגרת החריגים הדורשים התערבות, ולא מצאתי כי נפל פגם בשיקוליו או בנימוקיו של בית משפט קמא.

7.הזמנת בא כוח הצד שכנגד לעדות אינה דבר של מה בכך. אף אם הדבר אפשרי, הרי שכרוך בכך הליך של התפטרות מייצוג המשיבים, יש למצוא לו מחליף דבר הכרוך בזמן ובממון.

אם אכן כטענת המבקש הצורך בהזמנת ב"כ המשיבים לעדות עולה מתוך כתבי הטענות, לא ברור מדוע הגיש בקשתו להזמנת העד בעת שהגישה, חודשים רבים לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית ולאחר קיומו של קדם המשפט.

כמו כן לא ניתן במסגרת הבקשה שבפני כל מענה לקביעת בית משפט קמא באשר לאי הגשת תצהיר, כמו גם אי מתן הסבר (בתצהיר) לנחיצות בהזמנתו (סעיף 11 להחלטת בימ"ש קמא).

8.לפיכך, נדחית הבקשה.

משלא התבקשה עמדת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ד, 03 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: