בן אבו נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן- הוועדה) מיום 30.10.12 שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, לפי סעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. בהחלטתה קבעה הוועדה כי שיעור נכותו של המערער בגין פגיעתו בעבודה עומד על 10% בהתאם לסעיף 42(1)(ד)(I) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן- ההחלטה).

טענות הצדדים

2.לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים. טענותיו העיקריות של המערער במסגרת נימוקי הערעור והדיון שנערך בפני הינן כדלקמן:

2.1הוועדה לא התייחסה לכל תלונותיו של המערער ולמלוא המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניה, לרבות לממצאיהם לפיהם מן הראוי היה לקבוע לו אחוזי נכות גבוהים יותר.

2.2הוועדה לא התייחסה כראוי לחוות הדעת של ד"ר מאושר (להלן-המומחה) מיום 26.10.2012 שהוגשה מטעמו (להלן- חוות הדעת), ולא נימקה את החלטתה אשר אינה עולה בקנה אחד עם האמור בחוות הדעת. הועדה לא התייחסה לממצאיו של ד"ר מאושר לגבי דלדול ניכר של שרירי סופרה ואינפרה ספינטוס וגם להערכתו למידת כח המסובבים והאבדוקטורים של הכתף.

2.3קביעת הוועדה שאין קרע חוזר בגידים אינה מוסברת כנדרש לנוכח ממצאי ה – MRI משנת 2010 בדבר קרע ב-4 גידים.

3.המשיב התנגד לעמדת המערער מן הנימוקים הבאים:

3.1הועדה התייחסה באופן מפורט לכלל המסמכים ובפרט למסמכים החיוניים והרלוונטים. טענת המערער לפיה הועדה לא התייחסה לכלל המסמכים הינה טענה בעלמא. הועדה התייחסה לכל תלונותיו של המערער וערכה לו בדיקה קלינית. טענת המערער לפיה הועדה לא התייחסה לכל תלונותיו נטענת בכלליות.

3.2הוועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית וכן בחנה את ממצאי ההדמיה לפני ואחרי הניתוח שעבר המערער. הוועדה התייחסה לחוות הדעת בצורה מנומקת כנדרש ולא קיבלה את ממצאיה, שכן ממצאי הבדיקה הקלינית היו שונים מממצאי חוות הדעת. הוועדה לא מצאה בבדיקה הקלינית מגבלה בתנועה ולא מצאה בבדיקות ההדמיה קרע בשרוול המסובב. בבדיקת ה – MRI שבוצעה לאחר הניתוח ביום 3.5.2012 ושפוענחה על ידי הוועדה לא הודגם קרע חוזר. ממצאי בדיקת

ה – MRI מיום 3.5.2012 לא צויינו בחוות הדעת למרות שחוות הדעת ניתנה לאחר מועד ביצוע הבדיקה.

החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת ואין להתערב בה.

3.3בהיעדר פגם משפטי בהחלטת הוועדה יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

4.לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי.

5.הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)]. עוד נקבע, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן [עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (22.6.2006)].

6.בענייננו, מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה בדקה את המערער ובדיקתה העלתה את הממצאים הבאים:

"כוח גס ותחושה שמורים בגפיים העליונים. היקף זרוע מינוס 1 ס"מ מתד ימין. אין סימני דלדול שרירים בחגורת הכתף ימין שמאל. הרמת יד ימין מעל גובהה של שכם. הטיה והצמדה תקינים. בתנועה סיבובית מגיע לגובה של חוליות 23-24. מתלונן על כאבים. תנועה סיבובית חיצונית תקינה. בבדיקות דימות ו-M.R.I מ-3.5.12: אין לראות קרע חוזר בגידים, קיימת אטרופיה שומנית של שרירים בשרוול המסובב. M.R.I כתף ימין מ- 21.5.10: קרע מסיבי של גיד סופרה ספינטוס".

בסיכום הדיון סיכמה הוועדה את המסקנות:

"הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר מאושר מיום 26.10.12 ואינה מקבלת את מסקנותיו, אין בבדיקה גופנית הגבלה בתנועות ושל קרע בשרוול המסובב. אין עדות לקרע חוזר.."