במסגרת עבודתו כמנהל משמרת אצל המשיבה נכווה המבקש קשות באזורים שונים בגופו ונפגע בשתי ברכיו. בעקבות האירוע נותרה לו נכות צמיתה. הצדדים הגיעו להסכמה ביחס לאחריות לפיצוי אך הנתבעים חולקים על דרגות הנכויות וטוענים כי אם נותרה לתובע נכות כלשהי אחר התאונה, אין קשר סיבתי בינה לבין התאונה

1. נושא פסק דין זה הוא תביעת התובע לחיובן של מעבידתו - הנתבעת מספר 1, ושל מבטחה
- הנתבעת 2, לפיצויו בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת עבודה מיום 22.5.97, עת
שבמהלך עבודתו אצל הנתבעת מספר 1, כמנהל משמרת בחנות לממכר מזון מהיר, נכווה קשות
באזורים שונים בגופו ונפגע בשתי ברכיו )להלן: התאונה(, בעקבותיה נותרה לו נכות
צמיתה בשיעור %62.5 בגין הפגיעה בברכיו ו- %15 בגין פגיעה נפשית בתר חבלתית.

2. הצדדים הגיעו להסכמה מיום 19.19.99, ביחס לאחריות לפיצוי ולפיה הוטלה על הנתבעים
אחריות לפיצוי התובע בגובה %77.5 מנזקו, אך הנתבעים חולקים על הנכויות הנ"ל וטוענים
כי אם נותרה לתובע נכות כלשהי אחר התאונה, אין קשר סיבתי בינה לבין התאונה.

3. לפי כתבי הטענות וסיכומי ב"כ הצדדים, המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בדבר גובה
נכות התובע עקב התאונה, והיא: האם מלבד נכות מוסכמת בתחום הפסיכאטרי בגובה %10
ובגין פגיעה בתר חבלתית, כפי שנקבעה על-ידי מומחה בית-המשפט ד"ר י' אבני - נותרה
לתובע עקב התאונה נכות אורטופדית מסיבות נפשיות, עקב הפרעה קונברסיבית או היסטרית,