פסק דין
בפני תביעה כספית לצורך חיובו של הנתבע בסכום התביעה העומד על סך של 14,100 ₪ (כך במקור).
התובע טען, בתמצית, כי על פי הסכם הזמנת עבודה שנחתם בין הצדדים, לצורך ביצוע עבודות בנייה ושיפוץ, הנתבע התחייב לשלם לתובע סכום של 45,000 ₪, כאשר חלק מהסכום שולם, והנתבע נותר חייב סכום של 6,000 ₪ בגין ביצוע העבודות, וכן את רכיב המע"מ על המחיר החוזי בסך של 8,100 ₪ (18% X 45,000 ש"ח).
הנתבע טען בכתב ההגנה מטעמו, בתמצית, כי שילם לתובע בכסף מזומן סכום כולל של 42,000 ₪, מבלי שהתובע הוציא קבלות או חשבוניות בגין התשלומים שקיבל, וכי נגרמו לו עלויות נוספות בסכום כולל של 1,500 ₪, עבור חומרים ועבודה, למרות שאלה נכללו במסגרת התחייבויות התובע על פי הסכם ההתקשרות ביניהם, ובמסגרת המחיר שעליו הוסכם במסגרת ההסכם.
בנוסף טען כי התובע איחר בביצוע העבודות, ובכך מנע מהנתבע להשכיר את הנכס במשך חודשיים.
כן נטען כי בנסיבות העניין אין מקום לחייב את הנתבע ברכיב המע"מ על המחיר החוזי.
ביום 23.2.2014 נערך בפני דיון הוכחות במעמד הצדדים.
לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני, לרבות טענות הצדדים בדיון שנערך בפני, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה, מהנימוקים שיפורטו להלן.
לא מצאתי לנכון לקבל את טענת התובע לגבי חיובו של הנתבע ברכיב המע"מ, בשיעור של 18%, על מחיר הזמנת העבודות שהוסכם בין הצדדים.
בסעיף 8 להסכם נקבע כי- "תמורת העבודה המזמין ישלם לקבלן סך 45,000 ₪ כדלקמן ...".
בהסכם לא צוין כי על המחיר החוזי יתווסף רכיב של מע"מ, וכן לא צוין כי המחיר כולל את רכיב המע"מ, וההסכם שותק בעניין זה.
הלכה פסוקה היא כי במקום שההסכם בין הצדדים שותק לגבי רכיב המע"מ, הרי שיש לראות את רכיב המע"מ כמי שנכלל במחיר המוסכם, ואינו מתווסף עליו.
"... לגבי מס ערך מוסף תופסת ההנחה, שהוא כבר כלול במחיר שננקב. אלא אם כן נאמר בחוזה אחרת. מסיבה זו יחושב מס הערך המוסף לא על המחיר שננקב ... , אלא תוך התחשבות בעובדה, שהתמורה לעיסקה מקפלת בתוכה - מכוח השתיקה - גם את מס הערך המוסף".
ע"א 738/80, שלמה נתן נ' אליהו זגורי. פסקה 6; (פורסם במאגרים משפטיים).
"הכלל שהיכה שורשים בפסיקה הוא כי בהיעדר הוראה אחרת בחוזה במפורש או במשתמע נכלל מס ערך מוסף במחיר העסקה, וכלשון בית המשפט בע"א 738/80 נתן נ' זגורי, פ"ד לז(4) 387, 391 (1983) (להלן: עניין נתן): "התמורה לעיסקה מקפלת בתוכה- מכוח השתיקה – גם את מס הערך המוסף" (ראו גם: ע"א 736/82 כפר חסידים, מושב עובדים דתי בע"מ נ' אברהם, פ"ד לט(2) 490, 496-494 (1985); ע"א 6722/99 מנהל מס ערך מוסף תל-אביב נ' משכנות כלל מגדלי הים התיכון בע"מ, פ"ד נח(3) 341, 352-351 (2004) (להלן: עניין משכנות כלל); ע"א 3616/04 מגדל הזוהר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף תל אביב (טרם פורסם, 22.12.05) פיסקה 7; יוסף גרוס, אברהם אלתר מס ערך מוסף 163-162 (1987) (להלן: גרוס ואלתר); אבי פרידמן מס ערך מוסף: החוק וההלכה 7-6, 292, 392 (2005)). הכלל האמור מבוסס על שתי הנחות עיקריות. ראשית, העוסק הוא זה הקובע בדרך כלל את מחיר העסקה. לכן, חזקה עליו כי אם מחיר העסקה איננו כולל מס ערך מוסף יבהיר זאת לקונה ואם לא עשה כן נושא הוא בתוצאותיה של אי-הבהירות (ראו והשוו: איל זמיר פירוש והשלמה של חוזים 32-30 (1996); אהרן ברק פרשנות במשפט כרך רביעי - פרשנות החוזה 639-638 (2001); גבריאלה שלו דיני חוזים - החלק הכללי: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 441-440 (2005)). שנית, והוא עיקר - לפי סעיף 16 לחוק מס ערך מוסף חייב העוסק בהעברת המס לרשויות ועל כן ניתן להניח כי הוא יגלם את המס במחיר העסקה הנקבע על ידו, ככל שתנאי השוק יאפשרו לו לעשות כן. ובמילים אחרות, נוכח החובה המוטלת עליו במישור דיני המס נתפס העוסק כבעל אינטרס מובהק לברר האם העסקה חייבת במס. כן רואים אותו בשל כך כמי שיש לו יתרון על פני הקונה מבחינת הניסיון והידע הדרושים לצורך אותו בירור, וכמי שבידיו האמצעים הטובים ביותר למנוע טעויות ואי-בהירות בהקשר זה (ראו והשוו ע"א 3758/96 סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד נג(3) 493, 514 (1999)). לבסוף, הכלל אותו אימצה הפסיקה ולפיו כולל המחיר הנקוב בחוזה מס ערך מוסף אלא אם כן נקבע בו אחרת, הוא כלל פשוט וברור התורם במישור דיני החוזים להגברת הוודאות וכן הוא תואם את אחת התכליות המרכזיות שאליהן חותר חוק מס ערך מוסף, דהיינו עיצוב נורמות מס פשוטות וברורות שגבייתן יעילה וקלה (ראו אהרן נמדר מס ערך מוסף חלק ראשון (מהדורה שלישית) 36 (2003) (להלן: נמדר)). מטעמים אלה כולם ראתה הפסיקה, כאמור, להטיל לפתחו של העוסק את התוצאה הכלכלית של "שתיקת" החוזה לעניין מס ערך מוסף".
ע"א 9922/02, רשות השידור נ' שפ"מ שידורי פרסומות מאוחדים בע"מ. פסקה 7 (פורסם במאגרים משפטיים).
לאור האמור לעיל התביעה שעניינה חיובו של הנתבע בתשלום רכיב המע"מ נדחית.
לגבי המחלוקת הנטושה בין הצדדים באשר לסכום ששולם הלכה למעשה לתובע, האם 39,000 ₪, כטענת התובע, או שמא 42,000 ₪, כטענת הנתבע, נראית לו יותר גרסתו של הנתבע בעניין זה.
התרשמתי כי עדותו של הנתבע לגבי היקף הכספים ששולמו על ידו לתובע הינה עדות מהימנה, בעוד שהתובע שינה את גרסתו בעניין זה, ובדיון שנערך בפני טען בתחילה כי הנתבע שילם לו 36,000 ₪ (ע' 1, ש' 20), ולאחר מכן שינה את טעמו והעיד כי הנתבע שילם לו סכום כולל של 39,000 ש"ח, וטען כי טעה בעניין זה (ע' 2, ש' 6-7).
בנוסף, התובע קיבל סכומי כסף נכבדים מהנתבע, ואין חולק שלא מצא לנכון להוציא קבלות או חשבוניות מס כנגד תשלומים אלה, חרף דרישתו של הנתבע לכך.