החלטה
בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.
המבקשת 1 הגישה לביצוע שטר חוב כנגד המשיב וכנגד חייבים נוספים. בין המשיב למבקשת נוהל מו"מ, בסיומו נכרת הסדר פשרה לסילוק מלא של המחלוקות ביניהם, ובמסגרתו גם שילם המשיב כספים למבקשת 1. החייבים הנוספים בשטר החוב לא הגיעו להסדר, המשיכו בניהול הליכים משפטיים, זכו בתביעתם כשנקבע שההסכם בגינו נמסר שטר החוב מבוטל, ולאחר מכן הגיעו להסדר נפרד עם המבקשת בבית המשפט העליון. על רקע זה הגיש המשיב תביעה ובה הוא עותר לחיוב המבקשים בהשבת הכספים ששילם לפי הסדר הפשרה. המבקשים מצידם הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה למעשה בית דין והיעדר עילה. זו זו הבקשה שבפני.
הרקע לבקשה
במסגרת תיק זה מתבררת תביעה אשר הגיש המשיב ובה הוא עותר לחיוב המבקשים בהשבת תשלום בסך של 492,568 ₪, סכום אשר שולם למבקשת 1 על ידי המשיב בשנת 2009.
בתמצית ולפי התיאור בכתב התביעה, להלן עיקרי העובדות להן טוען המשיב:
המשיב הינו אחד מבעלי המניות בחברת ורטיגו אקטיב יזמות בע"מ (להלן: "ורטיגו"). ביום 17.1.05 התקשרה ורטיגו בהסכם הרשאה (להלן: "ההסכם") עם המבקשת 1, מצפה י.מ.א. בע"מ (להלן: "המבקשת"), לפיו ניתנה לורטיגו הרשאה לשימוש בנכס ולצורך הפעלת בר – מסעדה. להבטחת התחייבויות ורטיגו נמסר למבקשת שטר חוב בסך 500,000 ₪ (להלן: "שטר החוב"), משוך על ידי ורטיגו ובחתימת ערבות של המשיב ושל שני בעלי מניות נוספים בורטיגו, גיל פייגין ובנצי ברק (להלן: "החייבים הנוספים").
בין ורטיגו למבקשת נתגלעו מחלוקות וביום 8.8.05 הגישה המבקשת את שטר החוב לביצוע בלשכת ההוצל"פ. נוכח הגשת שטר החוב לביצוע הוגשה התנגדות על ידי המשיב ועל ידי החייבים הנוספים, אולם המשיב והחייבים הנוספים לא התייצבו לדיון שנקבע ליום 29.1.09 ובהיעדר התייצבות ניתן בו ביום פסק דין שלפיו נדחתה ההתנגדות והמשיב חויב בפירעון שטר החוב, ביחד עם החייבים הנוספים.
נוכח דחיית ההתנגדות התנהל מו"מ בין המבקשת למשיב. תחילה נכרת הסכם המסדיר את ביטול ההחלטה הדוחה את ההתנגדות כנגד תשלום סך של 200,000 ₪ שממנו שולם בפועל סך של 68,900 ₪, ולאחר מכן ובסופו של יום נכרת ביניהם הסכם הפשרה (להלן: "הסכם הפשרה") לסילוק כל המחלוקות בין הצדדים. הסכם הפשרה קבל תוקף של פסק דין ביום 16.11.09. על בסיס הסכם הפשרה ובסך הכל שילם המשיב למבקשת סך של 482,500 ₪.
בינתיים המשיכה להתברר תביעה אשר התנהלה בביה"מ המחוזי בתל אביב, בין ורטיגו והחייבים הנוספים, לבין המבקשים (ת.א. 2615/05). המשיב לא היה צד לאותה תביעה. ביום 28.10.12 ניתן פסק דין בתביעה זו (להלן" "פסק הדין") ובמסגרתו נקבע שההסכם, אותו הסכם הרשאה מיום 17.1.05, כלל לא נכנס לתוקף שלכן על המבקשת להשיב את הכספים שקבלה במסגרתו כפקדון ושכר דירה, בנוסף לחיובה באגרת בית משפט ושכ"ט עו"ד.
שני הצדדים, המבקשים וורטיגו, הגישו לבית המשפט העליון ערעור על פסק הדין (ע"א 147/13; וע"א 371/13). הדיון בשני הערעורים אוחד וביום 3.3.13 ניתן פסק דין הנותן תוקף לפשרה אליה הגיעו הצדדים. לפי אותה פשרה נקבע, בין היתר, כי הערעור שהגישו המבקשים מתקבל בחלקו כך שפסק הדין מבוטל, אך מבלי להודות בטענה כלשהי תשלם המבקשת לורטיגו סך של 570,000 ₪; וכי בכך מסולקות כל התביעות שיש לצדדים זה כלפי זה (למעט מחלוקת בגין 26,400 ₪ ששולמו בהליכי הוצל"פ).
על רקע מסכת עובדתית זו, טוען המשיב בכתב התביעה כי מאחר ובפסק הדין נקבע שההסכם בטל מדעיקרא, הרי שבטלה גם ההתחייבות של המשיב בשטר החוב ועל המבקשים להשיב כל סכום ששולם על ידי המשיב בגין שטר החוב. עוד טוען המשיב כי התחייבות זו חלה אף על המבקש 2 אישית, שכן בהיותו בעל מניות ומנהל במבקשת, התרשל ואחראי לכל נזק שנגרם למשיב.
תמצית טענות הצדדים
המבקשים עותרים לסילוק התביעה על הסף.
לטענת המבקשים, מנסה המשיב לשוב ולפתוח דיון בעניין שכבר הסתיים בהסכם פשרה אשר קבל תוקף של פסק דין, ועוד מנסה להתבסס בטיעוניו על פסק הדין שניתן לאחר מכן בהליך שהמשיב לא היה צד לו ומה גם שאותו פסק דין בוטל בהסכמה בהסדר בבית המשפט העליון. עוד טוענים המבקשים שהמשיב אומנם נמחק, בהסכמה, מהתביעה שהתבררה בבית המשפט המחוזי, אך היה מעורב בהליך כנציג ורטיגו והגיע לדיונים מטעמה.
כבר בסמוך לאחר שניתן פסק הדין הגיש המשיב תביעה להשבת הכספים ששילם (תיק מספר 1024-11-12). כאשר התנהל המו"מ ליישוב המחלוקות נוכח הערעורים שהוגשו לבית המשפט העליון, היה המשיב מודע לכך שגורל טענותיו שלוב באותו מו"מ ואכן, מייד לאחר הסדר הפשרה בביה"מ העליון גם הוגשה בקשה למחיקת התביעה. טוענים לפיכך המבקשים שההסכם שאושר בבית המשפט העליון לסילוק מוחלט של כל הטענות מחייב גם את המשיב, אף שלא היה צד לאותו הסכם.
טוענים לפיכך המבקשים שיש לסלק התביעה על הסף הן בהיעדר עילה, הן בשל מעשה בית דין והן בשל חוסר תום לב בהגשת תביעה קנטרנית.
הבקשה שהגישו המבקשים איננה נתמכת בתצהיר.
בתגובתו לבקשה חוזר המשיב על הטענות שפורטו בכתב התביעה ומדגיש, שוב, כי שילם למבקשת כספים בגין שטר חוב בטל שניתן להבטחת הסכם בטל. המשיב מציין (סעיף 39 בתגובה) שאין הוא מבקש כלל לבטל את הסכם הפשרה אלא רק תובע את הנזק שהסבו לו המבקשים בגבייה על בסיס שטר חוב חסר תוקף.
עוד טוען המשיב בתגובתו כי ההסכם שנכרת בבית המשפט העליון ולפיו השיבה המבקשת רק חלק מהכספים ששולמו לה, נבע מטענתה לכך שאין לה כספים בקופתה לתשלום מלוא הכספים שקבלה בגין ההסכם. המשיב מדגיש שהוא לא היה צד למו"מ שהתנהל ושמר על זכויותיו, ועוד מדגיש המשיב כי הפשרה אליה הגיעו הצדדים איננה מבטלת את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בפסק הדין, קביעות לפיהן ההסכם בטל.