בלאן ואח' נ' בלאן ואח'

החלטה

(בבקשות מס' 20 ומס' 24)

1.בהחלטתי מיום 14.3.13 ציינתי, כי כתב התביעה בתיק עסקינן לוקה בפגם מהותי משלא צורפו צווי ירושה או צווי קיום צוואה של המנוחים מאולוד בלאן, רסמיה חורי, תריזה בלאן וג'מילה עבוי, או מי מיורשיהם שאינו בין החיים; לשם תיקון הפגם הנ"ל, התרתי את תיקון כתב התביעה בהתאם לצווי ירושה או קיום צוואה, שיוצאו כדין והגשתו של כתב תביעה מתוקן תוך 6 חודשים.

2.בבקשתם מיום 29.9.13 (בקשה מס' 20) ביקשו התובעים להאריך את המועד להגשת כתב תביעה מתוקן עד ליום 30.10.13 וזאת בשל החלפת הייצוג של התובעים ומגעים שהתנהלו בין ב"כ הצדדים.

ב"כ הנתבעים 1, 2 ו- 3 התנגדו לבקשה; לטענתם מדובר באיחור ללא כל הסבר המצדיק את הארכת המועד; בסעיף 8 לתגובה הודגש, שאם תינתן הארכה המבוקשת "מתבקש בית המשפט הנכבד להורות למבקשים שהתיקון יהיה אך ורק בהתאם להוראות בית המשפט הנכבד בהחלטתו מיום 14.3.13 ולכרוך את ההארכה בתשלום הוצאות".

ב"כ הנתבעים 4(ב) ו- 4(ה) השאיר את הבקשה לשיקול דעת בהדגישו כי "בכל מקרה ראוי להבהיר לתובעים כי תיקון כתב התביעה הינו בהתאם לאמור בהחלטת בית המשפט הנכבד מיום 14.3.13 וכי לא תותר כל הרחבת חזית".

3.בבקשתם מיום 29.10.13 (בקשה מס' 24) ביקשו התובעים להאריך את המועד עד ליום 10.11.13 וזאת בשל מסמכים שהגיעו לידי התובעת במסגרת שמיעת התנגדות בוועדה לתכנון ובניה "מבוא עמקים"; ב"כ הנתבעים התנגדו לבקשה.

4.בתשובתם מיום 4.11.13 טענו התובעים, כי אין כל הצדקה להתנגדות הנתבעים להארכת המועד; בסעיף 2 נטען, כי "אכן הייצוג בהליך דנן הועבר למשרד הח"מ ולאחר עיון בחומר הרב שהוגש לבית המשפט וגם הועבר לטיפול משרדו נמצא כי יש צורך בהכנת והגשת כתב תביעה מתוקן ראוי ונכון ולאו דווקא מכביד, ועניין זה מחייב זמן וטיפול יסודי". בסעיף 7 לתשובה נטען, כי "התביעה שהוגשה על ידי בא כוחה הקודם לא הייתה ממצה וממקדת את טענותיה כדבעי".

5.ביום 11.11.13 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן.

6.הסוגיה של "הארכת מועדים" מוסדרת בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, הקובעת כהאי לישנא:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מהוראות התקנה עולה ברורות, כי נדרש טעם מיוחד לצורך הארכת מועד שנקבע בחיקוק, בעוד שטעם כזה אינו נדרש לצורך הארכת מועד שנקבע על ידי בית המשפט, שאז בית המשפט רשאי להאריכו לפי שיקול דעתו.

הטעמים שהעלה ב"כ התובעים במסגרת שתי הבקשות אינם מגיעים כדי טעמים מיוחדים, אך אין נדרשים טעמים כאלה במקרה דנן היות ועסקינן במועד שנקבע על ידי בית המשפט; סבורני, כי הטעמים שצוינו בבקשות התובעים (החלפת הייצוג, מגעים עם הצד שכנגד, קבלת חומר חדש) יש בהם בנסיבות העניין שלפני כדי להצדיק את הארכת המועד המבוקש. דא עקא, בית המשפט התיר את התיקון במידה מסוימת ולמטרה מסוימת; התיקון שנדרש בכתב התביעה הוא לצורך צירוף כל היורשים של המנוחים, הא ותו לא; ב"כ הנתבעים טרחו להדגיש בתגובותיהם שאל להם לתובעים לחרוג ממסגרת התיקון שנדרשו לעשות בכתב התביעה; חרף זאת, ב"כ התובעים סבר, כי "יש צורך בהכנת והגשת כתב תביעה מתוקן ראוי ונכון ולאו דווקא מכביד", ועקב כך, הוגש כתב התביעה המתוקן, השונה מהרבה בחינות מכתב התביעה הנוכחי; כתב התביעה המקורי הוגש נגד 9 נתבעים (התביעה נגד לשכת רישום המקרקעין, נתבע 8 נמחקה בהסכמה) כתב התביעה המתוקן הנו נגד 7 נתבעים; בעוד ש"מהות התביעה" המקורית הייתה "פירוק שיתוף... צו מניעה קבוע וסעדים אחרים" (הוגשה בתחילה לבית משפט השלום בנצרת) "מהות התביעה" המתוקנת שונה ורחבה יותר: "צו עשה, פירוק שיתוף, צו הצהרתי, השבה, פיצויים, ביטול פסק בורר". תוכן כתב התביעה המתוקן שונה בתכלית, כך גם עילות התביעה והסעדים.

7.משהתיר בית המשפט את תיקון כתב התביעה אין משמעות הדבר שמותר לו לתובע להגיש כתב תביעה חדש; ברי שעל כתב התביעה המתוקן לשמור על "השלד והתוכן" של כתב התביעה המקורי תוך שילוב התיקון שנדרש והותר ע"י בית המשפט בכתב התביעה הקיים; כתב התביעה המתוקן שהוגש במקרה זה הוא כתב תביעה חדש ושונה מהרבה בחינות מכתב התביעה המקורי ואינו מוגבל לתיקון כפי שהותר לתובעים לעשות; הדרך לתיקון כתב תביעה מוסדרת בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984; אם התובעים סבורים שמן הראוי ולנכון לתקן כתב התביעה עליהם לעמוד בדרישות התקנה, כאשר כל "תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות" (תקנה 92 סיפא).

8.נוכח המקובץ לעיל, אף שהיה מקום להאריך את המועד להגשת כתב תביעה מתוקן, אין מקום לקבלת כתב התביעה המתוקן שהוגש מכל הטעמים שפורטו לעיל; משכך, אני מורה על מחיקת כתב התביעה המתוקן (כתב התביעה המקורי יישאר על כנו).

לא למותר להוסיף, כי לכאורה ועל פני הדברים חלק נכבד מעילות התביעה (הן על-פי כתב התביעה המקורי והן זה המתוקן) אינן בסמכותו העניינית של בית משפט מחוזי כי אם בסמכותו של בית משפט לענייני משפחה ובית משפט השלום.

טוב יעשו התובעים אם ישקלו את מחיקת תביעתם והגשתה מחדש בלבוש הנכון ובערכאה המוסמכת.

9.בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשע"ד, 19 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.