בכריה נ' מדינת ישראל

החלטה

המבקשת עתרה להארכת מועד להישפט בגין שני דוחות תנועה מיום 14.5.2003, טענה כי לא ידעה עליהם ולא קיבלה כל הודעה עד אשר הוטל עיקול על רכבה. המבקשת צירפה תצהיר של בנה לפיו הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי.

ביקשתי תגובת המשיבה וכן קבלת פרטים ממשרד הרישוי ומהמרכז לגביית קנסות ואגרות, ולאחר שהתקבלו הנתונים ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

מתברר כי למבקש נשלחו מספר התראות בידי מרכז הגבייה בטרם הטלת העיקולים וזאת כבר בשנת 2004 ו – 2005 ואף הוצג אישור מסירה לידי המבקש עצמה מחודש נובמבר 2005 וכן אישור מסירה נוסף לבן זוגה מחודש ינואר 2011.

מהאמור לעיל עולה כי המבקש ידעה על ההליך נגדה מזה שנים ולא עשתה דבר עד הגשת הבקשה בחודש פברואר 2012.

אינני מתעלם מהעובדה כי קיים תצהיר בנה של המבקש אשר נוטל אחריות לעבירה וכי המבקשת עצמה ככל הנראה לא ביצעה את העבירות ואינה מחזיקה כלל ברשיון נהיגה.

יחד עם זאת, הנוהג של רישום רכב על שם מי שאינו מחזיק ברשיון על מנת להמנע מצבירת ניקוד וסנקציות של משרד הרישוי הינו נוהג נפוץ ומוכר ואם בחרו המבקשת ובני משפחתה לנהוג בדרך זו, אין להם אפשרות לטעון כי אין זה הוגן לפעול לגביית החוב כנגד הרכב אשר בבעלות המבקשת. המדובר בנסיון להחזיק במקל בשני קצותיו, לטעון מחד גיסא כי רישום הרכב על שם המבקשת הינו פיקטיבי וכי היא אינה עושה בו שימוש ומאידך גיסא כי הרכב שייך למבקשת ולפיכך אין לפעול כנגדו לגביית חוב בשל עבירה שביצע בנה.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ב, 18 מרץ 2012.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: