פסק דין
לפניי תביעה כספית על הסך של 7,870 ₪, אשר עניינה תאונה שהתרחשה בין רכב התובע לבין רכב הנתבעת 3, אשר היה נהוג על ידי הנתבעת 1 (להלן: "נהגת הנתבעת"), ביום 8.5.2010 (להלן: "התאונה") וכן תביעה שכנגד על הסך של 1,984 ₪.
1.התובע טוען כי שעה שנהג בנו ברכבו (להלן: "נהג התובע"), בהגיעו לצומת רעננה צפון, התכוון לפנות ימינה, מהנתיב הימני ביותר, אך בטרם החל את הפנייה, סטה רכב הנתבעים ופגע ברכבו בצידו השמאלי אחורי וגרם לנזק.
2.התובע תמך את תביעתו בחוות דעת של בוחן תנועה, אשר קבע כי מהנתיב הימני ביותר לא ניתן להמשיך בנסיעה ישר, וזאת משום שהנתיב מסתיים בצומת ומולו יש אי תנועה. עוד הוסיף כי על פי הודעת נהג רכב התובע, התאונה אירעה כ-11 מטר לאחר קו העצירה ולטענתו מהעובדות והנתונים עולה כי נהגת הנתבעת התרשלה בכך שסטתה מנתיבה ולא הבחינה ברכב התובע.
3.מנגד, טוענות הנתבעות, כי בהגיעה של נהגת הנתבעת לצומת רעננה, התכוונה לפנות ימינה מהנתיב הימני השני המאפשר גם המשך נסיעה ישר, וכאשר החלה את הפנייה, רכב התובע, שנסע בנתיב הימני ביותר עקף את רכבה מימין ופגע ברכב הנתבעת.
4.בהתייחס לטענות בוחן התנועה, טוענות הנתבעות כי ככל שהתאונה התרחשה כ- 11 מטר מקו העצירה, כעולה מחוות דעת בוחן התנועה, אזי עובדה זו אינה עולה בקנה אחד עם גירסת התובע ולפיה טרם החל בפניה בעת התרחשות התאונה, שכן, 11 מטר מקו העצירה מהווה מרכז הפניה ימינה. הנתבעת 3 הגישה תביעה שכנגד.
5.בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, הכחיש הנתבע שכנגד את הנטען בכתב התביעה שכנגד וחזר על טענותיו בכתב התביעה.
6.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, בחנתי את עדויות הצדדים, ראיתי את תמונות הנזק בכלי הרכב ומיקומם נחה דעתי כי דין התביעה להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל.
7.ראשית, מצאתי כי עדותה של נהגת הנתבעת מהימנה עלי, ולפיה נהג רכב התובע ניסה לעוקפה מימין ומשכך אירעה התאונה. נהגת הנתבעת היתה עקבית בגירסתה, הן בכתבי הטענות והן בפני בית המשפט.
8.חיזוק נוסף לגרסת נהגת הנתבעת, מצאתי בעדותה של העדה מטעמה, הגברת לירון אשכנזי, אשר הייתה נוסעת ברכב הנתבעים בעת התאונה, ומסרה בעדותה כי שעה שהרכב בו נסעה, רכב הנתבעים, ביצע פנייה ימינה "בא אוטו מימין לנו ופשוט עקף אותנו באמצע הצומת והמשיך ישר. הוא עקף אותנו מימין והמשיך ישר" (עמוד 2 לפרוטוקול, שורה 26).
9.שנית, מצאתי שלא לאמץ את מסקנות בוחן התנועה, המומחה מטעם התובע.
10.בפסיקה נקבע כי "מבלי לפגוע באיש, אין בר דעת יכול שלא להתרשם בתיקים רבים, כי תוכן חוות הדעת קשור במזמין. בולט הפער בין חוות הדעת ש"במקרה" באו מטעם צד אחד, והתומכות בגישתו, אל מול אלה ש"במקרה" באו מטעם צד אחר והתומכות בגישתו." (ע"א 4330/07 מוזס אוריאל נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות – בית חולים רמב"ם חיפה (פורסם במאגרים הממוחשבים)).
11.הנחת היסוד של בוחן התנועה בחוות דעתו ולפיה התאונה התרחשה 11 מטר לאחר קו העצירה איננה עומדת בקנה אחד הן עם עדותו של התובע בבית המשפט והן עם גירסתו בכתב התביעה ולפיה התאונה התרחשה בטרם החלה הפניה. ככל שמיקום התאונה היה על פי חוות דעת הבוחן, אזי אכן התובע לא יכול להמשיך ישר, ואולם, מיקום הפגיעה ברכבו של התובע היה בחלקו האחורי שמאלי ולא בדלת שמאלית אחורית ובכנף אחורית שמאלית.
12.עוד קובע בוחן התנועה בעדותו כי סוג הפגיעה ברכב התובע מוכיח את טענת נהג רכב התובע, שכן לטענתו, "הנזק עצמו מוצג כלחיצה פנימה ומשיכה לאחור.... אחרי שדחף אותו פנימה ישנה משיכה ומעיכה לאחור. שניהם גם יחד צריכים לבוא מרכב משמאלו שהדף אותו פנימה. זה לא יכול היה להיות אם הוא זה שסטה". (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 27-30).
13.איני מקבלת טענה זו. מצאתי כי הנזק הנגרם לרכבים, תואם יותר את טענות נהגת הנתבעת, שכן, באם רכב הנתבעת פגע ברכב התובע תוך כדי פנייה, אזי הפגיעה הייתה נקודתית ולא מתמשכת, לעומת זאת, הפגיעה המתמשכת תואמת את גירסת נהגת הנתבעת ולפיה רכב התובע ניסה לעוקפה מימין ולהיכנס לנתיב נסיעתה לפניה.
14.סוף דבר, מצאתי כי התובע לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו, ולפיכך דין התביעה להידחות. כמו כן, מצאתי כי הנתבעת 3/ התובעת שכנגד הרימה את הנטל המוטל על כתפיה ודין תביעתה להתקבל.
15.לאור האמור, התובע/הנתבע שכנגד ישלם לתובעת שכנגד הסך של 1,484 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום בפועל וזאת בגין עלות הנזק הנגרם לרכב התובעת שכנגד, וכן הוצאות בסך של 250 ₪ מהיום.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק דיני זה.
ניתן היום, ט"ז טבת תשע"א, 23 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.