בכור נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול איסור שימוש ברכב לתקופה של 30 יום, החלטת קצין משטרה אשר ניתנה בהמשך לעבירת שכרות לכאורה, אשר נעברה ע"י המבקש.

המבקש טען כי הרכב שייך לגב' קוגנזון שהינה ארוסתו וכי הרכב משמש, בין השאר, את הגב' קוגנזון להסעת סבתה המבוגרת והחולה לטיפולים רפואיים. כן נטען בבקשה כי גב' קוגנזון לא ידעה כי המבקש נוהג ברכב. עוד נטען בבקשה כי עברו התעבורתי של המבקש אינו מכביד כלל ועיקר וכן כי הרכב משמש לעבודתו. במסגרת הדיון בבקשה טען ב"כ המבקש כי המבקש ובעלת הרכב מתגוררים ביחד וכי היא לא ידעה שהוא לוקח את הרכב באותו יום.

במהלך הדיון ביקש ב"כ המבקש להעיד את המבקש, אשר נחקר ע"י התביעה. במסגרת חקירתו השיב המבקש כי בעת שלקח את הרכב ארוסתו-בעלת הרכב לא היתה איתו, כי לא התקשר אליה לבקש את רשותה ולא צריך היה לעשות כן, וכדבריו "אני לא מתקשר אליה כל פעם, זה כמו שאת כשרוצה לקחת את הרכב לשוק לא תתקשרי לבעלך ותבקשי ממנו רשות לקחת את הרכב, זה נראה לי הסכמה הדדית שהיא לא צריכה אישור על כל דבר." כן העיד המבקש כי היא ביקשה ממנו "להיזהר עם האוטו שאני נוסע, לא לנסוע מהר, לא לעשות שטויות בכביש, כמו שאישה דואגת לבעלה" . הנחיות אלו לא נאמרו למבקש, ביום הארוע.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה בציינה כי המדובר בשכרות גבוהה בכמות של 640 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף שהינם למעלה פי שניים מהמותר בחוק.

עוד מסרה התובעת כי מבדיקת המאפיינים ניתן לראות שהוא היה שיכור, ואף הודה בשתיית כוס וודקה. ובאשר לטענה כי הרכב נלקח מהבעלים ללא ידיעתה, ציינה התובעת , כי טענה זו לא הוכחה בדמות הצגת תלונה במשטרה.

דיון והכרעה

סעיף 57ב לפקודת התעבורה מונה את שני המקרים בהם יבטל בית המשפט את הודעת איסור השימוש. המקרה האחד מצוין בסעיף 57ב(ב)(1) בו נלקח הרכב מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו, והמקרה השני מצוין בסעיף 57ב(ב)(2) בו נהג הרכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

באשר לחלופה הראשונה, מנסה המבקש לטעון כי בעלת הרכב לא ידעה על שימושו באותו הערב ולא נתנה הסכמתה לשימוש מסויים ולכן יכול הוא לחסות בצלה של חלופה זו אך בד בבד טוען הוא כי אין צורך בהסכמה ובאישור ספציפי לנהיגתו בליל הארוע, ובלשונו (כפי שהובא לעיל) "אני לא מתקשר אליה כל פעם, זה כמו שאת כשרוצה לקחת את הרכב לשוק לא תתקשרי לבעלך ותבקשי ממנו רשות לקחת את הרכב, זה נראה לי הסכמה הדדית שהיא לא צריכה אישור על כל דבר ".

כך עולה מדברי המבקש כי ישנה הסכמה מכללא לשימושו ברכב. מכאן שאין בידי לקבל את הטענה המתייחסת לחלופה זו שהרי אם ניתנה למבקש הסכמה מכללא להשתמש ברכב אין הוא יכול להיבנות מאי הידיעה (וממילא מאי ההסכמה) בנוגע לשימוש הספציפי בליל ביצוע העבירה, לכאורה.

על מנת לעמוד בתנאי החלופה השניה, על המבקש להוכיח כי בעלת הרכב עשתה ככל שביכולתה כדי למנוע את העבירה. אף בתנאי זה, לא עמד המבקש. המבקש טען אמנם כי הוזהר על ידי גב' קוגנזון, ואולם אזהרה זו ניתנה באופן כללי, בלבד. ובלשונו "להיזהר עם האוטו שאני נוסע, לא לנסוע מהר, לא לעשות שטויות בכביש, כמו שאישה דואגת לבעלה" לא באופן מסויים לאותו הערב ולא באופן מסויים לנהיגה לאחר שתיית משקאות משכרים.

בנושא זה ציין בית המשפט העליון (רע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל ), כדלקמן:

"המבקש טען כי הזהיר את בנו "שימנע מלעבור כל עבירה ושינהג כחוק". זוהי אזהרה כללית שתוכנה ביחס לעבירת השכרות אינו ברור... בל נשכח כי סעיף 57ב(ב)(2) לפקודת התעבורה קובע שני תנאים מצטברים. על-פי התנאי הראשון יש לבחון האם פעל הנהג בניגוד להוראותיו של בעל הרכב. ניתן לומר כי אם המבקש הזהיר את בנו שלא יעבור עבירה, והבן פעל בניגוד להוראה זו, הרי שבכך מתקיים רק התנאי הראשון. אולם המחוקק לא הסתפק בכך. על-פי התנאי השני יש להראות שבעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. המבקש לא עשה דבר מעבר לאזהרה הכללית."

ויפים הדברים לענייננו: כאמור לא הוכח בפניי כי המבקש הוזהר על ידי בעלת הרכב באופן מסויים לפני הנהיגה שביום האירוע ואף לא הוזהר לנהיגה לאחר שתיית משקאות משכרים. לפיכך, בנסיבות אלו אין להחיל החלופה השניה המנויה בסעיף 57ב(ב)(2) לפקודה.

סעיף 57ב(ג) מקנה לבית המשפט סמכות לבטל את הודעת איסור השימוש או לקצרה וכן להביא בחשבון את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב. משמצאנו, כי המבקש נהג (תרתי משמע) ברכב מנהג בעלים (כמעט) והינו מאורס לבעלת הרכב ואף מתגורר עימה – הרי שזיקתו לבעלת הרכב, קרובה היא ואין שיקול זה יעמוד לזכותו כדי להצדיק את קיצור תקופת איסור השימוש ברכב.

ב"כ המבקש ציין כי הרכב משמש להסעת סבתה החולה של בעלת הרכב ואף הציג אישור רפואי אולם לא נטען להיקף השימוש הנדרש ברכב וכן אין המדובר ברכב ייעודי להסעת נכים כך, שבסופו של יום, בידי המבקשת וסבתה להתנייד באמצעות אמצעי תחבורה אחרים. מדובר אם כן בנזק כלכלי בלבד הנובע מן הצורך במימון אמצעי תחבורה חלופיים. לפיכך, אין בזאת כדי להוות נימוק לקיצור ההשבתה המנהלית, וודאי כאשר על כף המאזניים מוטל האינטרס של ביטחון הציבור.

מטרת איסור השימוש ברכב הינה, בין היתר, להרתיע את מעגל המשתמשים ברכב, ואם אי הנוחות הכלכלית שתיגרם למבקש תתרום להרתעה זו, יצא הציבור נשכר.

אשר על כן – הבקשה נדחית.

ניתנה והודעה היום י"ז אדר תשע"ד, 17/02/2014 במעמד הנוכחים.

יהושע צימרמן, שופט - ס. נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: