ביתן נ' קדוש ואח'

פסק דין

1. בפני תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. התובע יליד 1959 עבר תאונת דרכים ביום 1/11/05 כאשר רכב בו נסע בטיול ג'יפים עלה על מהמורה והתובע נחבל בגבו. ביום התאונה התובע לא אושפז אלא שוחרר מבית החולים עם ממצא של "חבלה בגב תחתון" ושוחרר עם הוראה של 3 ימי מחלה.

בהמשך התובע פנה לקופת חולים והופנה לטומוגרפיה ממוחשבת שפוענחה ונמצא קיומו של "בקע אחורי ולימין של הדיסקית L4-5 עם לחץ על השק הטקלי". בדיקת הדמיה נוספת מיום 27/11/05 הראתה "בקע קטן אחורי ולימין של הדיסקית L4-5 ". התובע היה בטיפול רפואי עם המלצות של טיפול שמרני במהלך שנת 2005, 2006. בהמשך לקבלת זריקה אפידוראלית ביום 22/1/07 במרפאת כאב הומלץ לתובע לעבור בדיקה של תהודה מגנטית חוזרת.

בבדיקה של תהודה מגנטית ב- 28/2/07 אובחנה דיסקית מנותקת ולחץ על השורש L5 מימין. התובע אושפז ביום 7/3/07 וביום 10/3/07 בוצעה כריתת הדיסקית L4-5 .

התובע קיבל חופשת מחלה עד ליום 31/5/07 והמלצה לחזרה הדרגתית לעבודה והמשך טיפולי פיזיאוטרפיה.

אין מחלוקת כי התובע קיבל את שכרו לאורך כל התקופה אולם נטען כי הפסיד ימי מחלה.

למועד הבדיקה על ידי מומחה בית המשפט ביום 26/7/09 המשיך התובע להתלונן על כאבים והגבלה בתנועה.

נכות רפואית

2. לתובע נקבעה על ידי מומחה בית המשפט ד"ר ש' עמיהוד נכות צמיתה של 5% בגין הגבלה מזערית בתנועות מותניות ללא קיפוח נוירולוגי לפי סעיף 35(1) א'- ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956. כמו כן המומחה הכיר בנכות זמנית כדקלמן:

100% מיום 1/11/05- 30/11/05.

100% מיום 10/3/07 – 15/6/07.

בהתייחס לנכות הצמיתה המומחה ייחס מחצית (2.5%) למצב קודם. באי כוח התובע תוקפים את אחוז הנכות ואת ייחוס של מחצית למצב קודם.

המומחה פירט בחוות דעתו את ה"מצב הקודם" שיש בו גם כדי להשליך על המחלוקת לגבי הטיעון לפגיעה בתפקוד.

בהתייחס לאחוז הנכות עצמו- באי כוח התובע טוענים כי היה צריך לקבוע לו נכות של 10%. החלופות בסעיף 35 (1) בין (א) ל- (ב) הן: (א)- אין הגבלת תנועה – 0% ו- (ב) קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או על התנועות – 10%. המומחה מצא בבדיקה קלינית "הגבלה מזערית". אני מקבלת את עמדת באי כוח התובע כי ההבדל בין "מזערית" ל "קלה " אינו מובהר מספיק ולכן אני מעמידה את הנכות הרפואית על 10%.

בהתייחס לייחוס מחצית למצב קודם -

התובע סובל מגאוט משנת 1999, ואי ספיקת כלייתית משמאל משנת 2003 .

קיימים רישומים על כאבי גב תחתון 24/7/88 לאחר הרמת משא כבד, וצילום מ- 19/8/88 מראה יישור לורדוסיס מותנית. קיים רישום נוסף על כאבי גב תחתון מיום 1/11/95. ביום 23/1/89 נמצאו שינויים ניווניים בעמ"ש צווארי.

13/6/96 התובע עבר תאונת דרכים והלין על כאבי גב וצוואר. ביום 12/9/97 הוא עבר ת"ד עם חבלה צווארית. ב - 1998 ישנו רישום לקיומם של שינויים בעמ"ש צווארי וכן דיקולופטיה צוארית. תלונה על כאבי צוואר משנת 2004 ובסוף שנת 2004 תלונה על כאבי גב תחתון בגלל תנועה לא נכונה. נמצאה רגישות בע"ש מותני בין L3-5 "ללא קיפוח נירולוגי". ביום 24/6/05 הרים התובע משא כבד והלין על כאבי גב תחתון עם קרינה לרגל שמאל.

ביום 2/12/08 התובע עבר עוד תאונת דרכים עם פגיעה בעמ"ש צווארי.

באי כוח התובע תוקפים את המסקנה כי ניתן לייחס חלק מהנכות למצב קודם כי לטענתם מדובר באירועים ספורדיים של תלונות ולא היו ממצאים קליניים והדמייתים (סעיף 11 לסיכומי באי כוח התובע). אני דוחה טענה זו. התובע הלין על כאבי גב תחתון ב - 1988, 1996, 2004 וביוני 2006 לאחר הרמת משא כבד. העדר ממצאים הם פועל יוצא של הבדיקות שעבר התובע בזמן אמת אך אין בכך כדי להתעלם מכך שהתלונות הם של התובע כאשר שלוש פעמים לפני התאונה הם קשורים לפעולה אקטיבית שלו ישירה ( פעמיים הרמת משא כבד, ופעם תנועה לא נכונה).