ביתן נ' צ'ובוקוב ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 25.11.12.

2. לטענת התובע, רכב הנתבעים ביקש להיכנס לחניה בנסיעה לאחור, פגע ברכבו וגרם לו לנזקים.

3. בעוד לטענת הנתבע, בעת שעצר את רכבו במטרה לחנות, הגיח רכב התובע מאחור ופגע ברכבו.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובע והנתבע 1, הם הנהגים המעורבים בתאונה. כן העיד עד ראיה.

דיון:

5. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה פנה באיטיות לרחוב ואז הבחין בנתבע נוסע במהירות לאחור על מנת להיכנס לחניה אשר היתה בצידו השני של הכביש, בנתיב הנגדי, אך לא הבחין בו ופגע ברכבו. התובע הכחיש את גרסת הנתבע לפיה רכב הנתבע עמד באותה שעה וטען כי מדובר בכביש צר וכי רכב הנתבע עמד באמצע הכביש בעת התאונה בדרכו אחורה למקום החניה שהיה בצידו השני של הכביש, קרי בנתיב הנסיעה הנגדי.

6. הנתבע 1 גם הוא חזר על גרסתו וציין כי התיר לרכב אחד לעבור, המשיך בנסיעה וכאשר ראה כי התפנה מקום בצידו האחר של הכביש נצמד למכונית החונה בצד השני נעצר, אותת והסתכל במראה. בשלב זה, הבחין בתובע פונה לרחוב ופוגע ברכבו. הנתבע הכחיש כי נסע במהירות לאחור. הנתבע אף הציג סרט אשר לטענתו מציג את הראות בחלק הקדמי בעת התאונה. ברם, התאריך והשעה המופיעים שגויים ואין כל אינדיקציה לכך שצולם במועד זה, בפרט כאשר התאונה אינה מצולמת בו. הנתבע טען כי עמד בצד הנגדי של הכביש בעת שהתובע פגע ברכבו מאחור ומדובר ברחוב צר.

עד מטעם הנתבע טען כי יצא מהגן באותה שעה והבחין ברכב הנתבע סוטה לכיוון הנתיב הנגדי לעבר מקום חניה פנוי אליו התכוון להיכנס בנסיעה לאחור. אך בעודו עומד ובטרם החל לנסוע לאחור פנה לרחוב רכבו של התובע ופגע ברכב הנתבע. העד לא ידע לציין את מקום הפגיעה ברכבים ואת צבעם.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, מעיקרי הטעמים הבאים:

כידוע, המוציא מחברו עליו נטל הראיה. קרי, הנטל מוטל על התובע. במקרה דנן של גרסת התובע מול גרסת הנתבע ועדו, וכאשר תמונות הנזק יכולות להתיישב עם שתי הגרסאות, סבורה אני כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת גרסתו. ברם, סבורה אני כי גם אם נאמץ את גרסת הנתבע דין התביעה להתקבל ואבאר.

מעדות הנתבע ועדו עולה כי הנתבע הבחין במקום חניה פנוי ועבר לצידו השני של הכביש במטרה להיכנס לאותה חניה בנסיעה לאחור. סבורה אני כי התובע אשר פנה באותה שעה לרחוב זה, לא יכול היה לצפות כי הנתבע יעמוד בנתיב הנגדי בניסיון לבצע חניה לאחור. לפיכך, היה על הנתבע לבצע פניית פרסה לנתיב הנגדי ולבצע את החניה עפ"י החוק עם כיוון התנועה ולא נגדה.

8. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע עבר לנתיב הנגדי מתוך רצון לבצע חניה וזאת בניגוד לחוק ובכך הפתיע את התובע אשר פנה באותה שעה לאותו רחוב, הרי שהוא האחראי לקרות התאונה.

9. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. על התובע שפנה לרחוב היה לנסוע בזהירות ולהבחין הן במכוניות בנתיב נסיעתו והן במכוניות המצויות בנתיב הנגדי, בפרט כאשר לטענת שני הצדדים מדובר בכביש צר בו מעבר שתי מכוניות במקביל דורש זהירות.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 40% לקרות הנזק.

בנוסף, סבורה אני כי יש מקום להתערב ברכיב עוגמת הנפש שנתבע ולהפחיתו. גם התביעה ביחס להפסד יום עבודה דינה להידחות בהעדר חוו"ד מרו"ח ואישור מעסיק על הפסד יום עבודה. מחוות דעת השמאי עולה כי הרכב נבדק לאחר תיקונו ע"י שמאי ועל כן הכרתי ברכיב ירידת הערך הנתבע.

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 6,235 ₪ (המהווים 60%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 14.1.13 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.