ביתן נ' כבלים

פסק דין

1.בפניי תביעה כספית ע"ס 7,000 ₪. התובע טוען כי בחודש 11/11 הוא קיבל הצעה טלפונית מנציג הנתבעת למבצע חודשי בסך 189 ₪ עם חודש ראשון חינם והתקנה על חשבון הנתבעת, וכן שתי חבילות ערוצים בנוסף לחבילה הרגילה.

ביום 24.11.11 חויב חשבונו בסך 368 ₪, וביום 16.12.11 חויב חשבונו שוב בסך 322 ₪. התובע פנה טלפונית מספר פעמים לנתבעת כדי שיחזירו לו את הכסף וביום 26.12.11 ביקש הוא להתנתק מהם והם החזירו לו סך של 300 ₪.

התובע טוען לתרמית מצד הנתבעת ועל משיכת כסף מחשבונו שלא כדין, לפיכך עותר לחייבה בסך 7,000 ₪.

2.הנתבעת טוענת כי ביום 8.11.11 יצר נציג מטעמה מר דודו קשר עם התובע והציע לו חבילה של 219 ₪ לחודש, וכן התקנה בעלות של 299 ₪ המחולקת בשלושה תשלומים. הנתבעת טוענת כי סיכום המכירה בתנאים הללו נשלח לתובע בדואר אלקטרוני שנמסר על ידו, והוא קיבל את סיכום המכירה כנטען וקרא אותו.

3.הנתבעת טוענת כי ביום 9.11.11 בוצעה ההתקנה בביתו והתובע חתם באותו מעמד על פקודת העבודה. הנתבעת טוענת כי החיוב נעשה עבור חודש מראש החל מיום 16 לחודש לפיכך, ביום 16.11.11 ניסתה לחייב את חשבונו בסך 368 ₪ אך ההוראה לא כובדה מהסיבה של "אין הרשאה". אותה הוראה כובדה ביום 24.11.11.

הנתבעת מסבירה כי ההוראה הראשונה הייתה באותו סכום מכיוון שהתובע חויב בדמי מנוי יחסיים מיום ההצטרפות 9.11.11 עד 16.11.11 סך של 49.5 ₪, וכן סך של 219 ₪ לחודש השני מיום 16.11.11 עד 16.12.11, וכן חלק יחסי מסכום ההתקנה, בסך 99.66 ₪. אותה פעולה נעשתה ביום 16.12.11, ולכן חשבונו חויב באותו יום בסך 322 ₪. ביום 26.12.01 הוא ביקש להתנתק, והנתבעת הסכימה לביטול העסקה וזיכתה את התובע בכל סכום ההתקנה בסך 399 ₪, אשר הופקדו בחשבונו ביום 8.2.12. הנתבעת טוענת כי לאור כל האמור לעיל, היא פעלה בתום לב ובהתאם להסכמה, ולא היה מקום להגיש נגדה תביעה.

4.היום התקיים דיון בתיק, בו שמעתי את טענות הצדדים. באשר לשווי החבילה החודשית, אני מקבלת את טענתו של התובע כי סוכם על 189 ₪ ולא 219 ₪. אותו דודו נציג המכירות לא הובא לעדות בפני בימ"ש, לפיכך יש להעדיף את גרסתו של התובע בעניין זה. בעניין תנאי המכירה שנשלחו לתובע כביכול בדואר אלקטרוני, הטענה לא הוכחה, והתובע העיד, ואני מאמינה לו, כי אין לו דואר אלקטרוני והוא לא יודע במה מדובר.

5.באשר לדמי ההתקנה, אינני מוצאת צורך להכריע בשאלה זו, היות ודמי ההתקנה הוחזרו ממילא לתובע.

6.אם כך יוצא שהתובע זכאי לקבלת ההפרש בין 189 ₪ ל-219 ₪ לחודש, כך שבגין התקופה מיום ההתחברות 9.11.11 עד 16.11.11 הנתבעת הייתה צריכה לגבות ממנו סך של 42.7 ₪ בלבד, ובגין התקופה מיום 16.11.11 עד 16.12.11, הנתבעת הייתה רשאית לגבות סך של 189 ₪. בגין התקופה מיום 16.12.11 עד ל-26.12.11, המועד בו ביקש התובע להתנתק, היה חייב לשלם הוא 63 ₪. סה"כ היתה הנתבעת רשאית לגבות מהתובע 294.7 ₪ בעוד שהיא גבתה ממנו בפועל לאחר ההחזר סך של 353 ₪. התובע אם כך זכאי ליתרה בסך 58.3 ₪.

7.לא היה כל מקום להגיש תביעה בסכום הנדרש, היות ולא הוכחה תרמית מצד הנתבעת המזכה כביכול את התובע בפיצוי כה גבוה.

8.לסיכום אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 58.3 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.12.11 ועד ליום התשלום בפועל.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ה סיון תשע"ב, 15 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: