ביתן ואח' נ' אוזן ואח'

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' השופט ע' ניר נאוי), לפיה נדחתה בקשת המבקשים להורות לבוררים השומעים את התובענה שבין הצדדים שעניינה מחלוקת קיימת בדבר מיקום גבול נחלות במושב ניצני עוז בעקבות עריכת תצ"ר, לזמן לעדות את המודדים ומזכיר האגודה, לקבל חוו"ד מודד מומחה שערך מדידות בעבר עבור הצדדים בהליך אחר, לאחד שלש תביעות ולבטל הדיון הקבוע לפניהם עד להגשת כתבי טענות חדשים.

רקע ההחלטה ובקשה זו הינו תביעת המשיבים נגד המבקשים לסילוק יד משטח שבחזקתם בעקבות אישור תצ"ר למושב ניצני עוז, תביעה שהועברה להליך בוררות לפני עו"ד שמואל גלנץ במסגרת תנועת המושבים. במסגרת זו ניתן פסק דין נגד המבקשים ובעקבותיו ערערו הם על פסק הדין לועדה המשפטית שליד תנועת מושבי העובדים בישראל.

במהלך דיון שהתקיים לפני מותב הערעור ביום 14.8.13, הוחלט ביוזמת ב"כ הצדדים ובהסכמתם, למנות מודד מוסכם, מר לזר, להגשת מפת מדידה שבה יפורטו הנתונים הדרושים למחלוקת, זאת קודם מתן פסק דין. כן נקבע מועד דיון נוסף ליום 13.3.14.

ימים ספורים קודם המועד החדש שנקבע ולאחר שנתקבלה חוות דעתו של המודד המוסכם (המודד גטניו שהחליף את המודד לזר שלא קיבל עליו את המינוי), הגישו המבקשים בקשה לזימון סדרת עדים נוספים וכן נתבקש לצרף לדיון בערעור תביעות נוספות של בעלי חלקות נוספים, לרבות תביעה שהגישו הם עצמם נגד האגודה בשל האחריות המיוחסת לה לטעות הנטענת בתכנית, שלא היו חלק מהליך הבוררות המקורי.

בהחלטתה מיום 9.3.14 דחתה הועדה את הבקשה לצירוף תביעות חדשות וכן לא נעתרה לבקשה לצרף לתיק הערעור ראיות חדשות שלא נדונו בתיק הבוררות, פרט למוסכם לעיל. למרות האמור, ועל אף שקבעה כי לא תדחה את הדיון בערעור, החליטה ביום 12.3.14 בעקבות הודעת ב"כ המבקשים כי עתר לבית המשפט למתן הוראה שלא לקיים את הדיון, לדחות בכל זאת את הדיון, על מנת לאפשר קבלת החלטת בית המשפט, תוך שקבעה כי ככל שלא תתקבל הודעה בתוך 30 יום, יקבע על ידה דיון חליפי.

ביום 23.4.14 החליט בית המשפט קמא לדחות את הבקשה. החלטה זו היא נושא הבקשה שלפני.

תמצית טיעוני המבקשים היא, כי שגה בית המשפט קמא משסבר כי בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק הבוררות, נעדר הוא סמכות התערבות מכח ההנחה שהבוררות הסתיימה וכי לא יוכל להתערב בשל הכרעת מומחה שמונה בהסכמה, שלפסיקתו מתנגדים המבקשים. בעניין זה טוענים המבקשים, כי ממה נפשך – אם נסתיימה הבוררות, היכן פסק דינה? וככל שלא הסתיימה – קיימת סמכות. כן טוענים הם כי לא קיים פסק הדין שקיבל את הכרעתו של המודד המוסכם, וכי לא התקיים דיון בקביעותיו ובממצאיו, ואם אכן מתקיים דיון, לא מנוע צד מלהביא ראיותיו רק מחמת שמונה מודד.

אחר עיון בבקשה ובנספחיה וכן בתיק בית המשפט קמא, לא מצאתי להיעתר לה, וזאת על אף שסבור אני כי יש לכאורה טעם בטענת המבקשים לפיה כל עוד לא הפך פסק הבוררות לחלוט ומתנהל דיון בו על ידי מותב ערכאת הערעור של הבוררות, נותרת בתוקפה סמכות לבית המשפט לפעול עפ"י סעיף 16 לחוק הבוררות.

יש לזכור כי מטרת הסעיף האמור הינה לסייע לבורר בסמכויות עזר, ובעניין זה נראה לי כי אין טעם של ממש לשלול סמכויות עזר אלו ממותב הערעור הבוררותי. לפיכך, במישור העקרוני גרידא ניתן לדעתי לתת הנחיות כאמור בסעיף 16 לחוק, עד תום הליך הבוררות.

חיזוק לעמדה זו ניתן ללמוד מהוראות סעיף 21 לחוק, הקובע כי הוראות החוק החלות על בורר, על הליך לפני בורר ועל פסק בוררות, יחולו בשינויים המחויבים על בורר בערעור, על הליך הערעור לפני בורר ועל פסק הבוררות בערעור.

עם זאת אין לשכוח, כי תכליתו של הסעיף אינו להמיר את שיקול דעתו של הבורר בשיקול דעת בית המשפט ועל כן, כי צדק לדעתי בית המשפט קמא הן בציינו את כלל אי ההתערבות והן משנמנע מלהתערב בניהול ההליך בפועל. כידוע הכלל הוא שבית המשפט לא יעתר בדרך כלל לבקשת בעל דין לכפות על בורר את שמיעתו של עד שבעל הדין מעוניין בשמיעתו (ראו א' שטרוזמן ספר הבוררות, 2001, בעמ' 168). כלל זה מקבל משנה תוקף בענייננו, עת המדובר בשלב מאוחר זה, לאחר שנשמעו בפני הבורר המקורי כלל העדים (ראו ס' אוטולנגי בוררות דין ונוהל, מהד' רביעית, 2005, בעמ' 700). יתר מרכיבי הבקשה נוגעים לעניינים דיוניים מובהקים, שאף בהם נוהג, וביתר שאת, כלל אי ההתערבות.

לגוף העניין מלמד עיון בתיק קמא, כי ביום 29.5.13 ניתן פסק בוררות מפורט ומורחב, זאת לאחר שנשמעו עדים וראיות לפניו, ובו נקבע, בניגוד לעמדת המבקשים, כי קו הגבול נושא המחלוקת, תואם לקו הגבול המסומן בתצ"ר, שהוגשה לרישום בלשכת רישום המקרקעין.

עיון בהודעת הערעור שהגישו המבקשים מעלה, כי לא נתבקש בה אף כל צירוף ראיות חדשות, או תביעות חדשות. גם בדיון שהתקיים בפני ערכאת הערעור – מותב הבוררות (14.8.13), לא ביקשו המבקשים לצרף ראיות חדשות, להביא עדים נוספים או לצרף תביעות נוספות, אלא הגיעו להסכמה במסגרת הסדר דיוני, כי ימונה מודד מוסכם שאף זהותו הוסכמה עליהם (ושהוחלף מאוחר יותר גם כן בהסכמה על ידי מודד מוסכם חליפי), מודד שאף ערך את חוות דעתו והגישה ביום 28.1.14. רק בשלב זה, לאחר שנתקבלו תוצאות המדידה המוסכמת ומשנתברר כי קביעת המודד המוסכם נוגדת לדעתם, מצאו המבקשים לנכון להחליף את יצוגם המשפטי והחלו להעלות טיעוניהם נושא הבקשה שלפני, שלא עלו מעולם קודם אותו מועד.

בנסיבות אלה ברור איפוא, כי צדק בית המשפט קמא בהחלטתו גל לגופם של דברים.

בהינתן מכלול האמור, לא מצאתי כל יסוד להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט, הן המהותי והן הדיוני.

הבקשה נדחית, ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' סיוון תשע"ד, 02 יוני 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: