בית חולים מאיר נ' לוי חיים

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד.

1.תחילתו של הליך

א.ביום 15.1.09 הגיש התובע, בית החולים "מאיר", נגד הנתבע, מר חיים לוי, תביעה ע"ס 625 ₪ (קרן, לפני הוצאות, שכר-טרחה, והפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה). התביעה הוגשה לביצוע בהוצאה לפועל, ועל פי האמור בה, עילתה היא שטר חוב ע"ס 566 ₪, עליו חתם הנתבע במסגרת ביקור בחדר המיון אצל התובע, ביום 27.8.07.

ב.ביום 7.4.09 הגיש הנתבע התנגדות לביצוע התביעה, בה טען כי אכן ביקר בחדר המיון, טופל ושוחרר, אולם לא נאמר לו כי עליו להביא "טופס 17", ואם היה יודע על כך – היה דואג לכך, שכן הוא מבוטח בקופת חולים כדין.

ג.ההתנגדות הוגשה באיחור, והנתבע טען, כי לא ידע על תיק ההוצאה לפועל אלא לאחר שהוטלו עיקולים על נכסיו, שכן כל ההתכתבות היתה מול ביתו, אלא שזה זמן שאין הוא גר בבית; מאידך, מעולם לא נוצר עמו קשר טלפוני, הגם שהשאיר מספר טלפון מעודכן ברשות התובע.

ד.התובע הגיש תגובה (בלא תצהיר), שם טען כי בעת הביקור בחדר המיון, נדרש הנתבע להמציא אישור כיסוי עבור עלות המימון, וכי נשלחו אליו מכתבי תזכורת והתראה קודם להגשת התביעה להוצאה לפועל. באשר להארכת המועד, טען התובע כי האזהרה נמסרה כדין לאשתו של הנתבע, ועל כן אין מקום להאריך את המועד להגשת ההתנגדות.

ה.העניין נקבע לדיון ליום 8.11.09.

ו.ביום 10.9.09 הגיש התובע "בקשה למחיקת בש"א ולביטול הדיון", שם טען כי "...המבקש [הנתבע] הגיע עם המשיב [התובע] להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט. יובהר כי תיק ההוצאה לפועל ייסגר בהתאם." הדיון אכן בוטל, וההתנגדות נמחקה, בהחלטה מיום 13.9.09.

ז.החלטה זו, מיום 13.9.09, היא ההחלטה שביטולה מבוקש עתה.

2.הבקשה דהיום

א.ביום 1.7.10 הגיש הנתבע בקשה לביטול ההחלטה האמורה. לדבריו, התייצב בבית המשפט ביום הדיון (8.11.09), והמתין מחוץ לאולם בית המשפט. לטענתו, "לא ידעתי שעלי להיכנס לאולם הדיונים ולהודיע שהזוכה [התובע] לא הגיע". עוד הוא טוען, כי "עו"ד המייצג את ביה"ח טוען כי הגיע עמי להסדר, עובדה אשר אינה נכונה".

ב.באותו יום (בו הוגשה הבקשה לביטול ההחלטה), הוציאה היחידה המשפטית במזכירות בית המשפט הודעה בטופס סטנדרטי, בה נקבעה הבקשה לדיון ליום 26.12.10. במקביל, ניתנה החלטת בית המשפט, המזמינה את תגובת התובע, ומורה על ביטול הודעת המזכירות.

ג.התובע הגיב לבקשת הנתבע לבטל את ההחלטה מיום 13.9.09, ובתגובתו טען כי אכן היה הסדר, לתשלום סך של 1,320 ₪ ב-6 תשלומים חודשיים בסך 220 ₪ כל אחד. ההסדר היה בעל-פה, אולם הנתבע שילם תשלום ראשון על פי ההסדר, ביום 9.8.09, ועל כן הוגשה הבקשה מיום 10.9.09. הנתבע לא שילם כל תשלום נוסף, אולם התובע מתנגד לפתיחת העניין מחדש.

ד.הנתבע הגיב, וטען כי התשלום בסך 220 ₪ ששילם היה לשם ביטול העיקולים שהוטלו עליו בהוצאה לפועל, וכי לא היה זה במסגרת הסדר כולל. תגובה זו לא הגיעה לעיוני בעת הגשתה.

ה.ביום 21.12.10 (5 ימים לפני המועד שנקבע לדיון בבקשת הביטול, על פי הודעת המזכירות), הגיש התובע תגובה נוספת, בה טען בהרחבה אודות פרטי ההסדר, מועדי השיחות שהתנהלו עם הנתבע, והגורמים במשרד ב"כ התובע ששוחחו עמו. הפעם צורפו לא פחות מ-3 תצהירים, של 3 עובדים שונים.

ו.ביום 26.12.10 התייצבה ב"כ התובע לדיון, אולם נמנעתי מלקיים דיון בעניין לגופו, בהעדר הנתבע, ולאור ביטול מועד הדיון בהחלטת בית המשפט מיום 1.7.10.

ז.בשל תקלה, התעכב המשך הטיפול בתיק זה עד עתה, והגיעה העת ליתן החלטה בבקשה שבפני.

3.דיון והכרעה

א.דין הבקשה להידחות, ולו מחמת האיחור בהגשתה, ודינה גם להידחות לגופה, אפילו היתה מוגשת במועד. כזכור, על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – "התקנות"), המועד להגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד הוא 30 יום מיום ההחלטה המדוברת, או מיום קבלתה בידי הצד המבקש את ביטולה (לפי המאוחר).