- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
בית חולים הרצוג נ' זהראן
|
ע"ר בית דין אזורי לעבודה ירושלים |
24722-05-13
13.1.2014 |
|
בפני : יפה שטיין |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: בית חולים הרצוג חברות 510791720945464 |
: מגדי זהראן |
| פסק-דין | |
פסק דין
בפני ערעור על פס"ד של כב' הרשם (כתוארו אז) כאמל אבו קעוד מיום 28/4/13
ב"כ המערער טוען כי קביעותיו של הרשם בעניין דמי חגים, פדיון חופשה והוצאות – הינן שגויות. הערעור איננו לגבי רכיבים אחרים. עוד יוער כי הוגש גם כתב ערעור שכנגד, אולם הוא נמחק.
בעניין ימי החג, טוענן המערער כי מתלושי השכר עולה שהתובע השתכר בשכר זהה מדי חודש , ומכיוון שכך – גם כשנפלו במהלך החודש ימי חג – קיבל משכורת מלאה, ומשמעות הדבר כי קיבל דמי חגים במלואם. עוד טוענת המערערת כי המשיב אישר בחקירתו כי עבד בחלק מימי החג , דבר שלא נלקח בחשבון בפסיקת כב' הרשם, ועל כן גם בנקודה זו שגה כב' הרשם שפסק למשיב תשלום עבור 9 ימי חג מלאים.
בעניין פדיון החופשה נטען כי בהתאם לסעיף 13 לחוזה העבודה, על התובע (המשיב) היה לנצל לכל הפחות 12 מתוך 16 ימי החופשה להם היה זכאי. על כן התובע היה רשאי לצבור 4 ימי חופשה בלבד. מאחר שהועסק בנתבעת במשך שנתיים – הרי שניתן היה לחייבו לכל היותר ב-8 ימים, ולא כפי שנפסק.
לעניין ההוצאות - התובע תבע 25,000 ₪ כאשר מרבית רכיבי התביעה נדחו, והתקבלו רק טענותיו לעניין פדיון חופשה ודמי חגים (בשיעור של כ-5,000 ₪ לפני הקיזוז) אם כך – זכאית הייתה המערערת לפסיקת הוצאות ולשכר טירחה, כמקובל.
מנגד, טוען ב"כ המשיב כי יש לדחות את הערעור. בעניין ימי החג, המערער לא הציג כל ראיה לתשלום ימי החג, לא הומצאו דו"חות הנוכחות המלמדים מתי עבד , ובכל מקרה - לא נרשם בתלוש כי קיבל דמי חגים, למרות עדותה של גב כהן בעדותה בפרוטוקול מיום 22/5/13 כי :"בחג שולם תשלום נפרד" – דבר שכלל לא הוכח.
בעניין ימי החופשה טוען ב"כ המשיב כי הוראות הסכם העסקה, ככל שהן שוללות את זכות הצבירה, נוגדות את הוראות חוק חופשה שנתית ולכן הן בטלו. מכל מקום, ובכל מקרה, בסעיף 13 להסכם האישי של המשיב נרשם במפורש כי יכול לצבור 15 יום, כך שאין לקבל את הטענה בדבר איסור צבירת ימי חופשה.
לעניין ההוצאות נטען כי אין ערכאת הערעור מתערבת בשאלת ההוצאות, ואין הצדקה להתערבות גם בעניין שלפנינו.
דיון והכרעה:
א.לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ושמעתי את טענות הצדדים, הערעור מתקבל בכל הנוגע לדמי חגים, אך לא לדמי פדיון חופשה שנתית, כפי שיובהר בהמשך.
ב.לעניין דמי חג: כידוע, צווי ההרחבה הקובעים את זכאותו של עובד לדמי חג, מתייחסים אך לעובד יומי, מן הטעם שכאשר אדם עובד באופן חודשי, ממילא הוא מקבל שכר גם על הימים בהם לא עבד בשל החג. לכן, משהתובע קיבל משכורת קבועה כל חודש ללא שינוי בשכרו, הרי שגם כאשר נפלו באותו חודש ימי חג קיבל ממילא שכר עבורם, ואינו זכאי לדמי חג נוספים. לעניין זה יצויין כי תלושי השכר שצורפו ע"י המשיב, מלמדים כי אכן השכר קבוע, דהיינו, בסיס השכר בצירוף רכיבים פנסיוניים קבועים עמד באופן קבוע על 2,025.18 ₪ - ללא קשר לשאלה אם היו אותו חודש ימי חג, או אם עבד באותו חודש בימי החג (נתון שנרשם בתלושים, ככל הנראה לצורך שעות נוספות). עוד יצויין כי לתצהירה של גב' כהן צורפו מועדי החגים הנוצריים בין השנים 2007-2009, כאשר ליד כל חג נרשם האם המשיב עבד בפועל או לא. בנושא זה גב' כהן לא נחקרה ולכן יש לקבל את האמור בו כנכון.עוד יצויין, כי משמדובר במשכורת יסוד קבועה שקיבל המשיב לא הייתה קיימת חובה אצל המערערת לרשום רכיב נפרד של ימי חג – (בניגוד לעובד יומי), שהרי ממילא קיבל אותו חודש אותו שכר. לכן בנקודה זו הערעור מתקבל באופן שהמשיב לא זכאי לדמי החגים שנפסקו לו.
ג.לעניין פדיון חופשה: בעניין זה טענה המערערת כי מחוזה העבודה עולה כי המשיב רשאי היה לצבור 4 ימי חופשה בשנה. אלא, שעיון בחוזה העבודה מעלה שבשום סעיף לא כתוב שאסור למשיב לצבור יותר מארבעה ימי חופשה בשנה. ולהיפך - בסעיף 13 לחוזה ניתן ללמוד כי העובד היה רשאי לצבור עד 15 ימי חופשה. משמע כי ככל שימי החופשה להם היה זכאי לא נוצלו בפועל - רשאי היה המשיב לצוברם. זאת ועוד: בתלושי השכר נכתב במפורש כי לזכות המשיב 13.78 ימי חופשה - רישום הסותר את טענות המערער בדבר איסור צבירה מעבר ל-4 ימים בשנה. לכן בעניין שה הערעור נדחה.
ד.באשר להוצאות, אין מקום בד"כ להתערבות בשיקול דעת הרשם בעניין. יחד עם זאת משמתברר כי התביעה הוגשה על סכומים גבוהים באופן משמעותי מהסכומים שהתובע יקבל בפסה"ד, היה מקום לפסוק למערער סכום כהוצאות/שכ"ט, ולו גם באופן חלקי. לאור זאת יישא המשיב בשכ"ט ב"כ המערער בסך של של 1,500 ₪.
סוף דבר:
הערעור מתקבל לעניין דמי חגים, ומשמעות הדבר כי התובע- המשיב - אינו זכאי לדמי חגים כלל.
לעניין דמי פדיון חופשה שנתית – הערעור נדחה. לעניין ההוצאות – הערעור מתקבל באופן חלקי. יחד עם זאת משהערעור נדחה בעניין דמי פדיון חופשה – אין מקום לפסיקת הוצאות נוספת.
ניתן היום, י"ב שבט תשע"ד, (13 ינואר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
