בית הלוי נ' לשכת עורכי הדין - מחוז תל אביב

החלטה

פתח דבר

בפניי הוגשו שתי בקשות, על ידי עו"ד אברהם בצלאל בית הלוי (להלן – "המערער"):

א. האחת, בקשה למחיקת פסק הדין, שניתן על ידי, ביום 24.3.13 (להלן – "פסק הדין);

ב. השנייה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אשר בו הטלתי על המערער, בין היתר, עונש השעייה בפועל, לתקופה של שמונה חודשים.

לשכת עורכי הדין – מחוז תל אביב (להלן – "המשיבה" או "הלשכה"), הסכימה לבקשה האחרונה, לעיכוב ביצוע עד למתן החלטה בבקשה למחיקת פסק דין, אך התנגדה למחיקת פסק הדין.

לאור הסכמת הצדדים, בשאלת עיכוב הביצוע, נתתי החלטה ,ביום 12.6.13, לעיכוב ביצוע עד למתן החלטה על ידי, בשאלת מחיקת פסק הדין, היא החלטה זו.

טענות המערער בתמצית

המערער טען, לאחר שניתן פסק הדין על ידי, כי לא התקיים דיון בערעור, וזאת מאחר ובמהלך הדיון בפניי, ביום 18.11.12, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה הדיון יופסק, ויחודש לאחר שיינתן פסק דין, על ידי בבית הדין הארצי, בהליכים אחרים, שהתנהלו כנגד המערער במסגרת בד"א 70/12 ובד"א 71/12 (להלן – "התיק האחר"), אשר בהם נידונה שאלה משפטית דומה, לכאורה, לזו שנידונה בפניי.

המערער טען, כי פסק הדין, ניתן ביום 6.5.13, ולא ביום 24.3.13, זאת ללא נימוק או הסבר.

תגובת הלשכה

תגובת הלשכה בשאלה המרכזית, קרי: מחיקת פסק הדין, התקבלה ביום 13.6.13, בה הציגה הלשכה את השתלשלות האירועים, אשר אליהם אתייחס בהמשך.

ראשית, טענה הלשכה כי דין בקשת המחיקה להידחות, מאחר והוגשה לאחר שיהוי, וזאת מאחר והוגשה לאחר יותר מחודשיים מיום מתן פסק הדין.

בהמשך, הסבירה הלשכה, כי התקיים דיון בערעור, ואף ניתנה למערער אפשרות לטעון את טענותיו, הן בכתב והן בעל פה, כפי שניתן לראות מהפרוטוקול.

כמו כן, ציין ב"כ הלשכה, עו"ד יוסי זויטיא, כי נתנה למערער האפשרות לטעון כל טענה שרצה, וממילא, ברור כי לא נחסמה בפניו האפשרות והזכות לנהל ערעור כראוי.

עוד טענה הלשכה, כי אף אילו היה מדובר במקרה בו לא ניתנה למערער האפשרות לטעון טיעוניו בעל פה, הרי שהזכות איננה מוחלטת, תוך ציטוט דבריו של חברי, כב' השופט משה יועד הכהן, בעמל"ע 28199-01-11 דיב תלחמי נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין מחוז חיפה (2011), כדלקמן (פיסקה 20):

"שיטתנו המשפטית מבוססת על כך שדיונים בערעורים בתחומי המשפט הפלילי והמשמעתי נשמעים, ככלל, על פה. זאת שעה שלגבי ערעורים אזרחיים מתקיימת אפשרות של שמיעת הערעור גם בכתב (ראו תקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). הטעם לחובת קיומו של דיון על פה בנוכחות המערער בהליכים מן הסוג האמור, נעוץ בעקרון היסוד בעל המעמד החוקתי החולש על אותם הליכים, בדבר זכותו של הנאשם להיות נוכח בהם, לכל הסתעפויותיהם. (להמחשת הכלל ותוצאתו בתחום ההליך הפלילי, גם בהליכים משניים כגון בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין לשם הגשת ערעור, ראו ע"פ 1818/07 מוחמד אלטורי נ' מדינת ישראל –[פורסם בנבו] פס"ד מיום 3/12/07) . לצורך ייעול אותם דיונים, רשאית, אמנם, ערכאת הערעור, גם בהליכים פליליים ומשמעתיים, להורות על הגשת עיקרי טיעון בכתב שיש בהם כדי לתמצת את הטענות וכן להציג בפני בית המשפט את האסמכתאות עליהן נשען כל צד. מתן אפשרות לערכאת הערעור להורות לצדדים על הגשת עיקרי טיעון, כפרקטיקה רצויה גם בערעורי לשכת עורכי הדין, אומץ על ידי בית המשפט העליון בבר"ע 5700/09 עו"ד יעקב פודים נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, (2009). אולם, בצד האפשרות להורות על הגשת עיקרי טיעון בכתב לצורך ייעול הדיון, נותרה דרך הטיעון בעל פה, דרך המלך".

עוד טען ב"כ הלשכה, עו"ד זויטיא, שלא ניתן לקבוע כי כאשר נפל פגם בהליך (כאשר לטענתו לא נפל פגם כאמור), ממילא, התוצאה הישירה לכך הינה מחיקת פסק הדין, אלא יש לבדוק האם מדובר בפגם העולה עד כדי עיוות דין, המצדיק מחיקת פסק הדין.

לטענת ב"כ הלשכה, בנסיבות שבפניי, בוודאי שלא נפל פגם מהותי, לאור פסיקתו של בית משפט העליון בבר"ש 2702/08 עו"ד שאול אהרון נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין (2013), בשאלה משפטית זהה, כאשר המערער שימש כבא כוחו של הנאשם שם, ובית המשפט העליון, בפסק דין של כבוד נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, דחה את טענות המערער. לפיכך, כך טוענת הלשכה, גם אם טענותיו של המערער בדבר אי קיום דיון בערעור, נכונות, כיום הן אינן רלבנטיות, מאחר, ובכל מקרה, דין הערעור להידחות, זאת גם לאור האמור בסעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה.

כמו כן, הלשכה ציינה כי יידעה את המערער על מתן פסק הדין במועדו, וכי טענותיו על מועד מתן פסק הדין בתאריך 6.5.13 , ולא ביום 24.3.13, איננה ברורה.