בית הלוי נ' לשכת עורכי הדין - מחוז תל אביב

החלטה

בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, בבד"א 30/12, קיבל את ערעורו של הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב יפו (להלן "המשיבה" או "הלשכה"), על קולת העונש בפסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של מחוז תל אביב יפו, בבד"מ 49/11 , ואשר במסגרתו הורשע עו"ד אברהם בצלאל בית הלוי (להלן גם "המערער"), וקבע כי עונשו של המערער יהיה: 3 שנות השעיה, מתוכן 8 חודשי השעיה בפועל והיתרה על תנאי, ויחויב בהוצאות הלשכה בסך 10,000 ₪.

חברתי, כב' השופטת גילה כנפי – שטייניץ, נתנה החלטה, ביום יב חשון תשע"ג (28.10.12), לעיכוב הביצוע של פסק הדין בבד"א הנ"ל, וקבעה כי החלטתה ניתנת, מבלי לנקוט עמדה בטענות הצדדים לעניין סיכויי הערעור, ואך ורק לנוכח העובדה שערעורו של המשיב קבוע לדיון במועד קרוב (18.11.12), וקבעה כי עיכוב הביצוע, הינו עד להכרעה בערעורו.

בדיון שהתקיים בפניי, ביום ד כסלו תשע"ג (18.12.12), הארכתי את מועד עיכוב הביצוע עד למתן פסק הדין, על אף כי החלטת השופטת כנפי – שטייניץ, ניתנה בנימוק כי מועד הדיון בתיק הינו בתאריך קרוב למועד מתן החלטתה בעניין.

ביום יג ניסן תשע"ג (24.3.13), ניתן פסק הדין על ידי, ובו החלטתי לדחות את ערעורו של המערער (ראה התמצית בפיסקאות 148,149, של פסק הדין).

מכאן, שעונש ההשעיה אשר הוטל על המערער בבית הדין המשמעתי הארצי, נותר על כנו, והמערער הושעה מחברותו בלשכת עורכי הדין החל מיום 24.3.13.

ברם, במסמך רשמי של לשכת עורכי הדין, אשר נשלח לבית המשפט, והתקבל ביום 21.4.13, עליו חתומים עו"ד לינדה שפיר, מנכ"ל הלשכה, ואיתן ש. ארז, סגן ראש הלשכה, מופיע כי המערער מושעה מחברותו בלשכת עורכי הדין, לתקופה של ששה חודשים וחצי, החל מיום 24.3.13 ועד ליום 6.10.13 (לא ברור כלל כיצד נכתב בהודעה תקופה של 6.5 חודשים, כאשר פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי, קבע עונש של שמונה חודשי השעיה).

ביום יז סיון תשע"ג (26.5.13), פנה עו"ד בית הלוי, בבקשה לביטול פסק הדין, לטענתו מחובת הצדק.

ביום כ סיון תשע"ג (29.5.13), הגיש עו"ד בית הלוי בקשה לעיכוב ביצוע של עונש ההשעייה, אשר על פני הדברים, כבר בתוקף מזה 50 יום.

ביום כו סיון תשע"ג (4.6.13) הגישה הלשכה את תגובתה לבקשת המערער לעיכוב הביצוע.

היום כח סיון תשע"ג (6.6.13), הגיש המערער תשובה לתגובת הלשכה, לבקשתו לעיכוב הביצוע.

בתשובה הנ"ל, טען המערער, כי עקב מחדל חמור של המשיבה, ריצה המבקש השעיה בפועל במשך חודש שלם לאחר ההחלטה על עיכוב ביצוע של כבוד השופטת כנפי-שטייניץ הנ"ל, בנוסף לכך טען המערער, כי אף כי פסק-הדין ניתן רק ביום 6.5.2013, המשיב חידש את ההשעיה בפועל כבר ביום 24.3.2013, משמע: כי המבקש ריצה השעיה של 6 שבועות תמימים עוד לפני פסק-הדין. ובכך, לטענת המערער, נותר חודש וחצי בלבד, כדי שכל העונש ירוצה במלואו.

למען הסר ספק, פסק הדין בעניינו של המערער ניתן ביום יג ניסן תשע"ג (24.3.13), ולא ביום כו אייר תשע"ג (6.5.13) כפי שטען המערער, והמועד אותו מציין המערער הינו טעות סופר אשר הופיע בפסק הדין.

מכל מקום, כאשר זה מה שנותר מהעונש, אין שום הגיון בעיכוב ביצוע לשבוע בלבד, כהצעת הלשכה.

בטרם אתן החלטה, בשתי בקשותיו של המערער, בעניין עיכוב הביצוע, ובבקשה למחיקת פסק הדין, אבקש הן מהמערער והן מהמשיבה, להבהיר לבית משפט זה, את המצב העובדתי הקיים כיום, בכל הקשור להשעייתו של המערער, ומשך תקופת השעייתו של המערער.

הלשכה תגיש את עמדתה עד ליום 10.6.13. עו"ד בית הלוי יגיב עד ליום 13.6.13 שעה 10:00.

עדיף כי עו"ד בית הלוי וב"כ הלשכה ידברו ביניהם, ואז יגישו הודעה משותפת ומוסכמת בשאלות הנ"ל.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים, בדחיפות, באימייל ובפקס, ותביא תיק זה בפניי ביום 13.6.13 שעה 10:00, ביחד עם עמדותיהם של ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח סיון תשע"ג, 06 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: