בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין נ' פלוני

1.ביום 30.12.09 הגיש המערער ערעורו על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי בבד"א 25/09. בהודעת בית המשפט מיום 14.1.10 נקבע מועד הדיון ליום 14.3.10, תוך שנאמר כלהלן:

"לצורך ייעול הדיון, מתבקשים באי-כוח הצדדים להגיש לבית המשפט, ובד בבד – להמציא האחד לשני במישרין, עיקרי טיעון קצרים בכתב (עד 5 עמודים), שיכללו פרוט הטענות, הפניות לאסמכתאות משפטיות, וכן מובאות מן הפרוטוקול והמוצגים שבדעתם להסתמך עליהם".

(סעיף 3 להודעה זו)

2.עוד נקבע באותה הודעה, כי "בא-כוח הצד המערער יגיש עיקרי טיעוניו לא יאוחר מ-14 יום עובר למועד הדיון, ואילו בא-כוח הצד המשיב יעשה כן לא יאוחר מ-7 ימים לפני מועד הדיון" (שם, סעיף 4).

3.והנה, עיקרי הטיעון מטעם המערער הוגשו אך ביום 9.3.10, שעה שבפתחם צוין כי "המערער מביע התנצלותו על האיחור בהגשת המסמך". יצוין כבר עתה, כי עסקינן באיחור בן 9 ימים (!).

4.בנסיבות אלו, הגיש המשיב ביום 9.3.10 בקשה לדחיית הערעור על הסף (להלן: "הבקשה"). משכך, בגדר החלטת בית המשפט מיום 10.3.10, בוטל אפוא הדיון שנקבע ליום 14.3.10, תוך שנקבע כי על המערער להגיש תגובתו לבקשה, ועל המשיב להגיש תשובתו לתגובה הנ"ל.

5.לאחר עיון בבקשה, בתגובה מטעם המערער, ובתשובת המשיב לאותה תגובה, ולאור השתלשלות העניינים עד כה, באתי לכלל דעה ומסקנה, כי דין הבקשה להתקבל. להן אפרט את נימוקיי.

6.ראשית, אין מחלוקת עובדתית בדבר האיחור בן תשעת הימים בהגשת עיקרי הטיעון מטעם המערער. עוד מוסכם, כי המערער לא הגיש כל בקשה להארכת מועד או הודעה מתאימה עובר ליום הגשת עיקרי טיעוניו, כמצופה וכנדרש. אך בשל כך, דין הערעור להימחק.

7.ודוק: בתיק בר"ש 5700/09 עו"ד יעקב פודים נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין (תקדין-עליון 2009(3) 1019), אישר בית המשפט העליון את החלטת בית משפט זה בתיק אחר (על"ע 6/08), למחוק הערעור עקב אי הגשת עיקרי טיעון במועד (להלן: " פרשת פודים").

8.שנית, בגדר תגובתו לבקשה מעלה ב"כ המערער את תהיותיו באשר לסמכותו של בית המשפט להורות על הגשת עיקרי טיעון בהליך מסוג זה, בעודו נסמך על הדינים הרלבנטיים מחד-גיסא, וניסיונו המקצועי מאידך גיסא. לא-זו-אף-זו, ב"כ המערער מסיק, בלשון חד-משמעית: "אמור מעתה כי גם בית משפט מחוזי לא מוסמך לתת החלטה שכזו" (המורה על הגשת עיקרי טיעון; סעיף 7 לתגובת ב"כ המערער לבקשה). בתוך כך עיגן ב"כ המערער את טיעונו בלשון הודעת בית המשפט מיום 14.1.10, שם נאמר כי תכלית הגשת עיקרי הטיעון הנה "למען ייעול הדיון". לפיכך סבר, כי אף בית המשפט עצמו לכאורה מודע לעובדה כי אין בסמכותו להורות על הגשת עיקרי טיעון, בהעדר תקנה מחייבת לעניין זה. אך הנה, מוסיף ב"כ המערער ומציין, כי את הוראות בית המשפט יש לקיים, ואך ב"של ההרגל" שלא להגיש עיקרי טיעון בהליכים כגון דא, "התפספס", לדידו, הדבר, ומכאן התנצלותו (סעיף 9 לתגובת ב"כ המערער לבקשה).

9.דא-עקא, שאין בהתנצלות גרידא, כנה ככל שתהא, כדי לרפא את מחדלו של המערער, מה גם שבית המשפט בהחלט מוסמך להורות על הגשת עיקרי טיעון. ב"כ המערער עשה, אפוא, דין לעצמו, תוך שהתעלם מהחלטת בית המשפט, לא טרח להתייחס אליה, להביע התנגדותו או הערותיו לצורתה או לתוכנה. יודגש, כי טעויות אנוש וודאי עשויות להופיע גם בחלקת ב"כ המערער, כמו בכל מקום. ברם, ב"כ המערער עצמו התייחס למחדלו כאל "פספוס" טכני גרידא, תולדת "הרגל של שנים רבות", שהשמעת התנצלות רפה בצדו די לה כדי לתקנו. בכך שגה. בית המשפט אינו בגדר חבר לעט, השיח מולו מושתת על פרוצדורות וכללים.

10.בהקשר זה אביא מדברי בית המשפט העליון, בפרשת פודים, שם נקבע, כלהלן:

"לא רק בערעורים אזרחיים, שבהם ישנה חובת עיקרי טיעון (תקנה 456 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), אלא גם בערעורים פליליים, אין כל מניעה להורות מפי הרכב, דן יחיד או רשם, לשם ייעול השמיעה וחיסכון בזמן שיפוטי, על הגשת עיקרי טיעון. פרקטיקה זו נוהגת בבית משפט זה בתיקים המתאימים, ונהגה גם בערעורי לשכת עורכי הדין שנדונו כאן".

(שם, עמ' 1020)

11.עוד נאמר שם, כדקלמן:

"ומכל מקום, אילו סבר המבקש בזמן אמת, ולוא בטעות, כי אין חובה ואין הצדקה להגשת עיקרי טיעון, יכול היה להגיש בקשה לבית המשפט. התעלמות מהחלטה מפורשת של בית המשפט אינה אופציה לגיטימית ... כאשר מביטים על טיב המאטריה בה עסקינן - דין משמעתי הנועד להבטיח התנהגות הולמת של עורכי דין - להתנהלות זו חומרה יתירה".

(שם, עמ' 1021)

12.ואם בבית המשפט העליון נדון עניינו של עורך-דין שערעורו נמחק מחמת אי הגשת עיקרי טיעוניו במועד, וכך נקבע, כל שכן שעלינו לדבוק באותו רציונאל גם במקרה ההפוך, בו לשכת עורכי הדין היא בגדר המערער שלא טרח לקיים את החלטת בית המשפט.

13.שלישית, ובהמשך ישיר לאמור לעיל, ב"כ המערער מייצג את לשכת עורכי הדין בהליך משמעתי בערכאה שלישית. לכן, מצופה ממנו, כי יהווה דוגמא אישית לקהל ציבור עורכי הדין, ובין השאר, יכבד את החלטות בית המשפט ככתבן ולשונן. אין לקבל היתממות מסוג זה שנשמעה מצד ב"כ המערער, באשר גוף מקצועי ומכובד עומד מאחוריו, רציני ואחראי. ב"כ המערער הוא שכידוע נקט בהליך זה נגד המשיב; שומה עליו, אפוא, בחינת קל וחומר, כי יקפיד בהליכותיו, כי לא יקל ראש בערכים החרותים על דגלו שלו. שמא נזכיר את הכלל הנודע: נאה דורש - נאה מקיים?